גאווה ותורה קדומה

משה רט מודאג מהקולות במחנה הדתי הקוראים להענקת לגיטימציה הלכתית למשכב זכר וטוען כי הם חמורים מהגישה החילונית, שכן "הם קוראים להרוס את התורה ולרוקן אותה מתוכן"

חדשות כיפה משה רט 10/06/13 11:54 ב בתמוז התשעג

גאווה ותורה קדומה
shutterstock, צילום: shutterstock

"הקהילה הגאה" עלתה לכותרות בשבועות האחרונים, בכמה הקשרים שונים: פענוח הרצח במועדון בר-נוער, אירועי "שבוע הגאווה", והחוק שנחקק בצרפת, המעניק הכרה רשמית לזוגות חד מיניים (כהערת אגב: שם בארץ החופש והשוויון, יצאו מאות אלפים להפגין נגד החוק; אילו חוק כזה היה עובר אצלנו חלילה, מישהו היה יוצא לרחובות חוץ מכמה חרדים?).

אולם מה שמדאיג במיוחד, אינו הלגיטימציה החוקית הניתנת לזוגות שכאלה, אלא הקולות המתחילים להישמע בשולי המחנה הדתי, הקוראים להעניק למשכב זכור גם לגיטימציה הלכתית. לא "לעקור את האיסור", חלילה - הם מתבטאים במתק שפתיים - אלא לתת לו "פרשנות יצירתית", כזו שלמעשה תרוקן אותו מתוכן, ותעניק לאותם אנשים דרך לספק את תאוותיהם בהכשר. כדרכם של קולות מעין אלה, הם לא מתביישים לגייס לצדם את הלל הזקן, שכידוע התקין פרוזבול, וביטל בכך את מצוות שמיטת כספים; כאילו שיש מקום בכלל להשוואה בין דינים שבממון, המסורים ביד הציבור ותקנות הקהל, לבין איסור עריות מהחמורים שבתורה (אילו היה יודע הלל כיצד ינצלו הנאו-רפורמים למיניהם את התקנה שלו, היה בוודאי מתהפך בקברו). אחרים מעלים על נס מצוות כמו "עין תחת עין" או "בן סורר ומורה", שגם אותם כביכול ריקנו חז"ל מתוכן; זאת למרות שעיון בספרו של פרופ' משה הלברטל, "מהפכות פרשניות בהתהוותן", מגלה שעם כל רצונו לטעון אחרת, הוא נאלץ להודות ביושר שאין כל הוכחה שחז"ל שינו את הפירוש המקובל במסורת. חז"ל היו מודעים היטב לסבלם של ממזרים, למשל, ובכל זאת לא העלו בדעתם לעקור איסור זה מהתורה באופן יצירתי. כך שנסיונות להסתמך על "תקדימים" כביכול כאלה, מעיד על בורות עמוקה, שמשתווה רק לעזות המצח של דרישה מעין זו.

ומה שיותר גרוע, הוא לא הדרישה להכשיר את התועבה, אלא הגישה שעומדת מאחוריה. כאילו כל תאווה חזקה מספיק צריכה לקבל הכשר ולגיטימציה, ותפקידה של התורה אינו להורות לנו מה מותר ומה אסור - אלא רק לאתגר אותנו למצוא דרכים "יצירתיות" לפרש אותה, כך שלא תעמוד בדרכן של אותן תאוות. האדם יחיה את חייו כרצונו, וילך בשרירות לבו, ואילו התורה תטרח לספק לו היתרים ככל העולה על רוחו, כדי שיוכל להרגיש גם "אדם דתי"... אז אם כבר, בואו נתיר בהזדמנות זו את כל העריות (כי זה קשה להתאפק), וגם עבודה זרה (כי יש אנשים שיש להם צורך כזה), ושפיכות דמים (שוב, כי קשה להתאפק), ונתיר איסורי גזל וגניבה (כי המצב הכלכלי קשה), ונבטל את הצומות (יום שלם בלי אוכל?! מי מסוגל?!), ואת השבת (יום שלם בלי אינטרנט?!), וכן הלאה וכן הלאה. הלוא תורתנו היא "תורת חיים", ש"דרכיה דרכי נועם", ולא רוצה להקשות עלינו סתם, וכידוע "שבעים פנים לתורה", ואין שרץ שאי אפשר לטהר אותו בק"ן טעמים...

בניגוד לגישה החילונית, שפשוט מתעלמת מהכתוב בתורה, גישה זו חמורה בהרבה, שכן היא קוראת להרוס את התורה ולרוקן אותה מתוכן, להפוך אותה ללא יותר משפחה למילוי תאוותיו של האדם. לא ברור למה אנשים כאלה מתעקשים לזהות את עצמם כדתיים ושומרי מצוות, אם יחסם לתורה הוא כאל טקסט בלתי מחייב, הפתוח לכל פרשנות אפשרית. אמנם קולות אלה נשמעים עדיין בשוליים בלבד, אך חשוב לצאת כנגדם בכל תוקף כבר בשלב הזה; אחרת הם עלולים להתחיל לחלחל עמוק יותר, ולא ירחק היום בו נשמע על "רבנים" שמתחילים להשמיע כל מיני אמירות "מעורפלות" בנושא - ומשם והלאה הדרך לחורבן היהדות פתוחה חלילה.

ישעיהו ליבוביץ רחוק מלהיות כוס הקפה שלי, אבל אי אפשר שלא להעלות את נס את תגובתו שלו, למכתב בו פנה אליו אדם בעל נטיות הפוכות, ושאל אותו איך אפשר לשלב בין נטיותיו לבין היהדות. "אי אפשר!", הבהיר ליבוביץ, אותו איש שמאל פתוח ונאור, באופן חד משמעי. "המלה הראשונה בשולחן ערוך היא 'יתגבר' - ויהודי צריך לדעת להתגבר על יצרו, גם כשזה קשה וכואב, לא לעוות את ההלכה כך שתתאים אליו". ויעידו על כך אותם יהודים יקרים, חברי ארגוני "כמוך", "הו"ד" ודומיהם, החורקים את שיניהם בגבורה ואינם מוכנים לזוז מזהותם הדתית ומשמירת ההלכה. ל"גאים" אלה, ורק להם - יש סיבה אמיתית להתגאות.

לאתר של משה רט