בין סנדי לכיפת ברזל

לנוכח סערות הטבע כדוגמת הסערה הגדולה סנדי, לבין תחושת רוממות ועליונות כפי שיכולה לבוא מכוחה של טכנולוגיה מפוארת כדוגמת 'כיפת הברזל', יגיע האדם למסקנה שה' חנן אותו בדעה והשכל

חדשות כיפה הרב מאיר נהוראי 20/11/12 16:46 ו בכסלו התשעג

בין סנדי לכיפת ברזל
בית הלל, צילום: בית הלל

לפני פחות מחודש עינינו היו נשואות לעבר ארה"ב, משם הגיעו תמונות קשות מהסערה הגדולה סנדי, שהכתה מחוזות רבים בארה"ב. אפילו מעצמה כמו ארה"ב הייתה חסרת אונים אל מול כוחות הטבע האימתניים, שביכולתם להרוס ולשבור כל דבר העומד בדרכם. רגעי הסערה מעצימים את תחושת האפסיות של בן אנוש אל מול הקב"ה. אולם ישנם רגעים הפוכים, שדווקא בהם בן אנוש יכול להתפאר בכוחותיו וחי הוא בתחושה של 'כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה'. כמעט שבוע חלף מאז מבצע עמוד הענן וכולנו מתפעלים מעוצמתו של חיל האוויר, שיודע לפגוע במטרות מדויקות ועד כמה שאפשר להימנע מפגיעה באזרחים חפים מפשע. במקביל, כאן לידנו, ביישובי הדרום, מוצבות הסוללות של כיפת הברזל, המיירטות את הגרדים בהצלחה רבה. אנו משתדלים לשבת בחדרי הממ"ד ובכל אזעקה רצים אנו לתפוס מחסה במקום בטוח. במרבית המקרים אנו שומעים את יירוט הטילים או כאלו שנפלו בשטח פתוח.

דווקא בשל העובדה שאנו מרגישים יחסית בטוחים, בזכות פירותיה של הטכנולוגיה האנושית, עלולה להיות תחושה, שכל ההצלחה נזקפת לבני אדם ובכך להתעלם ממעורבותו של הקב"ה בנעשה. ככל שהישגיה של כיפת הברזל רבים, כך יש הלל ושבח לאלו שהמציאו והביאו אותה לידי פעולה. האמת היא, שהטכנולוגיה הזו יוצרת תסכול משמעותי בצד השני, שיורה ללא הרף וכמעט ואינו מצליח במזימתו לפגוע בנו. רבים טוענים שלולא כיפת הברזל היינו נדרשים כבר בשלב מוקדם להכניס כוחות יבשתיים, לולא כיפת הברזל תושבי הדרום היו נוטשים את יישוביהם. ייתכן אף, שלולא כיפת הברזל, סביר להניח שהיו נאמרים יותר פרקי תהילים והיו נשמעים יותר קולות של בכי וחרדה. כך שבימים האחרונים אנו בצדק מודים לכל מי שקידם את הפרויקט, החל, כמובן, מהצוות שהשקיע לילות כימים וישב על המדוכה חודשים רבים ולא הירפה עד אשר תוכננה כיפת הברזל והוצבה במקומות הנדרשים ועד אלו, שבמסגרת אחריותם הפוליטית קידמו פרויקט זה. אולם אל לנו להרפות לרגע ולשכוח את מעורבותו של הקב"ה ושמירתו עלינו בכל עת.

נעים זמירות ישראל מתמודד עם המתח שבין סערת 'סנדי', שבמהלכה אדם מרגיש שפל וקטן ואופפת אותו תחושה של חוסר אונים, לבין 'כיפת הברזל', שבאמצעותה מרגיש אדם את סגולתו ועליונותו. 'כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה' . כאשר אני מתבונן ורואה את גרמי השמים, אני חש בשפלות. תחושה זו מתעצמת בשעה שחייו של האדם בסכנה והוא חרד מכוחות הטבע שיכולים בבת אחת להשחית את כל מפעלו. בשעה זו מרגיש האדם כחרס הנשבר וכצל עובר, עלול הוא להתייאש ולבטל את כוחותיו. 'מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ' . שיקומו של האדם יהיה תלוי בהכרתו שהוא נזר הבריאה 'וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהו'. דווקא השילוב שבין תחושת האפסיות של האדם, לנוכח סערות הטבע כדוגמת הסערה הגדולה סנדי, לבין תחושת רוממות ועליונות כפי שיכולה לבוא מכוחה של טכנולוגיה מפוארת כדוגמת 'כיפת הברזל', יגיע האדם למסקנה שה' חנן אותו בדעה והשכל. אמור מעתה, לא רק כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, אלא, 'וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹקיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל'. אנו חיים במציאות דו ערכית, בה מחד אדם חש שפל ומאידך הוא מזהה את תפארתו והודו, שבכוחו ליצור, לפעול ולבנות. כך יבין, שה' הוא נותן לו את הכוח לעשות את החיל הזה.

הכותב הינו רב קיבוץ משואות יצחק ויו"ר ארגון רבני בית הלל.