אלו ואלו: האם חובה לקנות ירק נקי מחרקים?

לסמוך על הפסיקה המקלה ולהסתפק בירקות "רגילים"

הרב זאב ויטמן

אין חולק על כך שיש איסור גמור וחמור על אכילת שרצים. המחלוקת היא אך ורק לגבי אכילת ירקות שיש ספק אם יש בהם חרקים זעירים ביותר שאדם נורמלי יתקשה מאוד לזהותם. גם בנושא זה אין מחלוקת שראוי להדר ולהימנע מאכילת ירקות כאלו. המחלוקת נוגעת רק ביחס לרמת כשרות רגילה בה מקובל לסמוך על דעות מקלות בהרבה מאוד נושאים ותחומים.

גם בתחום ירקות עלים אלו יש מקום לסמוך על הפוסקים הסבורים שמדובר בתערובת ושאין לחרקים אלו דין בריה שאינה בטילה בתערובת. ובמיוחד, יש מקום לסמוך עליהם מכיוון שקיימא לן שבספיקא דרבנן הולכים אחרי המקל, ובמקרה בו מדובר בחרקים זעירים שקשה לזהותם מדובר בתערובת ומדאורייתא החרקים בטלים וכל השאלה אם יש מקום להחיל עליהם דין בריה שאיננה בטילה בתערובת.

ספק נוסף הוא אם חרק זעיר שאין אפשרות להחיל עליו שם אכילה בפני עצמו, ושאף שניתן לראותו אין אפשרות לאדם מן הישוב לזהות שמדובר בחרק ולא בלכלוך הוא בכלל איסור התורה של אכילת שרצים.

מבחינת חובת הבדיקה שחלה על ירק שמוחזק בנגיעות אין חובה לבדוק בזכוכית מגדלת או ע"י מומחים בעלי חוש ראיה חד במיוחד. וכל מי שבודק בדיקה אנושית רגילה וסבירה ולא רואה בבדיקתו חרקים יוצא ידי חובת בדיקה. התורה לא דורשת מאיתנו לשלוח את מאכלנו לבדיקת מעבדה מקצועית בטרם נאכל ממנו, והתורה לא נתנה למלאכי השרת.

העובדה שכל מטבח ציבורי נדרש לקלוט ירקות עלים רק מגידול מפוקח, גורמת לדרישה מוגברת לירק כזה וממילא לריבוי של מגדלים המשווקים ירקות כאלו, וחלקם אינם עומדים ברמה הנדרשת ומשווקים ירק שרחוק מלהיות נקי מחרקים. מצד שני, המטבח ששילם את מיטב כספו כדי לרכוש ירק נקי מחרקים, רואה עצמו פטור מלנקות את הירקות ולבדוק אותם, ושכרנו יוצא בהפסדנו, מכיוון שחלק גדול מהם אינם נקיים.

גם במטבח הביתי רבים פוטרים עצמם מלבדוק את הירקות הללו מתוך הנחה מוטעית שירקות מפוקחים הינם ירקות נקיים, ולכן גם כאשר על השקית מודפסות הוראות ברורות המחייבות להשרות את הירק במים עם סבון ולשטוף אותו היטב, רבים אינם מקפידים למלא אחר הוראות אלו. לאור מציאות זו, עדיף היה לקנות ירק רגיל ולהשרות אותו בדטרגנט ולשטוף אותו היטב ולבדוק שהוא נקי מחרקים, מאשר לקנות ירק מפוקח ולהשתמש בו ללא טיפול ובדיקה מספקת.

לכך יש להוסיף את בעיית סכנתא דחמירא מאיסורא. כדי לעמוד בדרישות הסף לירק נקי מחרקים נדרשים המגדלים לתוכניות ריסוס תכופות וקפדניות - דבר שלטווח הארוך עלול לסכן את בריאות הציבור (ואינני אומר שירקות רגילים לא מרוססים לעתים באופן המסכן את בריאותנו).

לכן כדאים הם הפוסקים המקלים שנסמוך עליהם וכבר כתב הגר"מ פיינשטיין שאין למהר להוציא לעז על הראשונים שאכלו איסורים, ושיש חשיבות גדולה בהלכה למנהג העם והציבור, שעד לאחרונה לא דקדקו בדבר. ובדומה לכך כתב הגרש"ז אויערבך ש"לא מסתבר שהראשונים כמלאכים נכשלו בזה, ולא ברור כלל מה שאומרים שזה נתחדש רק בזמננו מפני הריסוס והזיבול הכימי". ועוד לפניהם כותב בעל "ערוך השולחן" ש"המון בית ישראל אינם מדקדקים ואוכלים מכל הבא בידם כשאינם רואים להדיא המילבין וחלילה לומר שכלל ישראל יכשלו באיסור גדול כזה".

הרב זאב ויטמן הוא רבה של "תנובה"

ירוקים כהלכה

הרב יהודה עמיחי

א. התורה חייבה לבדוק כל דבר שרובו נגוע, בדבר שרק המיעוט נוגע החיוב הוא מדברי חכמים. בירקות עלים חיוב הבדיקה הוא מדין תורה, כיוון שאחוזי נגיעות החרקים הם גבוהים ביותר (70-80% נגיעות). יש שינויים בעונות השנה.

ב. אין איסור אלא בחרקים שנראים בעין אדם רגילה. על פי מחקרים מדעיים אדם רואה (ממרחק של 25 ס"מ) גודל של 0.1 מ"מ בראייה רגילה ללא צורך במכשירים וציוד עזר. כל חרק שנראה רק על ידי מכשיר איננו מוגדר הלכתית כחרק ואין חובה הלכתית לבדוק אחריו.

ג. יש חרקים שלא רואים אותם זזים בגלל שהם מתים (כגון: כנימות). יש חרקים שזיהויים קשה כיוון שצבעם קרוב לצבע הסביבה ואין את הניגודיות הנדרשת לראיית עין. אבל אין זו סיבה להתירם, מכיוון שחרק שהלך ולאחר מכן מת, כבר הוגדר כבעל חי שיש לבדוק שמא הוא נמצא.

ד. יש חרקים שהם נמצאים בעובי העלה וזיהויים רק מול שמש, יש חרקים שהם מחוברים ומדובקים לעלים (כגון: אקריות, כנימות), ויש חרקים שיכולים לרדת בשטיפה.

ה. אדם שלא יודע כיצד לבדוק, צריך ללמוד כיצד נראים חרקים ומהי הבדיקה הנכונה.

ו. המכיר מהם חרקים, ויודע כיצד לבדוק את העלים הירוקים, יכול לבדוק בעצמו את העלים, בדיקה זו דורשת ראיה תקינה ומתינות רבה. לדעת הגר"מ אליהו זצ"ל כאשר יש ירק נקי מחרקים, אין לאדם לקנות ירק רגיל לבדיקה עצמית.

ז. בגוש קטיף ת"ו פותחה שיטה לגידול ללא חרקים, שיטה זו הולכת ומתפתחת כל הזמן, לפי שינוי הזמן והנתונים השונים, השיטה כוללת הגנה סביבתית וטיפולי גידול (שאיבת חרקים, ניעור שטיפות וכדו'). חברות המשקיעות בפיתוח יש להם כלים טובים יותר להתמודדות עם חרקים.

ח. כדי שהירק יהיה נקי מחרקים יש שתי שיטות בסיסיות. האחת היא טיפול בירק במהלך כל הגידול, ליווי פיקוח בדיקות לפני הקטיף ולאחריו. אפשרות שנייה לא כוללת את הלווי והדרכה, אלא לפני הקטיף מרססים בכמויות של חומר קוטל חרקים וכך מפחיתים מאד את כמות החרקים שבירק. ברור שהדרך השנייה היא קלה ומהירה אבל היא מסוכנת מאד מבחינת שאריות חמרי הדברה, מכיוון שהחומרים שבהם מרססים נכנסים גם לירק ונאכלים על ידי הקונים. בגלל סכנה זו יש להימנע מלהשתמש בקביעות בירקות אלו שהם מהווים סכנה לבריאות הציבור. יש כיום חברות שהתוצרת עוברת בדיקת שאריות חומרי הדברה, ואין חשש לפגיעה בבריאות הקונים. על כן יש לדרוש ירקות ללא חרקים שאין בהם שאריות חמרי הדברה. בדיקת שאריות חמרי הדברה תעשה על ידי מעבדות ידועות.

ט. סיכום: בימינו הרבה אנשים לא ידועים כיצד לבדוק חרקים ואין להם את הזמן הדרוש להשקיע בבדיקות לכן יש לקנות ירק ללא חרקים המפוקח על ידי כשרויות טובות ומהודרות. כמו כן יש לקנות רק מחברות שמקפידות שלא יהיו שאריות חומרי הדברה בירק.

הרב יהודה עמיחי הוא ראש מכון התורה והארץ.