מה היה המקרא אומר על הסופה איירין החולפת על פני החוף המזרחי של ארצות הברית ומכה בלי רחם בערים הגאות בעולם? מה היו אומרים על כך אנשי המקרא?
ארץ ישראל של פעם פחדה יותר מרוחות קדים מייבשות מאשר מהוריקנים שגם אז היו נדירים ביותר אם בכלל הגיעו למזרח התיכון. בכל זאת איירין מזמנת לנו הזדמנות להתייחס לשני מופעים מרתקים של רוח חזקה במקרא.
המופע הראשון הוא "משל הקיר המטויח" של הנביא יחזקאל (יחזקאל יג). הנביא בז לנביאי השקר המטעים את העם לאמור: "שלום ואין שלום". הוא ממשיל אותם לבנאים הבונים קיר גדול שיגן עליהם מפני הרוח וטחים אותו בטיח תפל ובטוחים שהם מוגנים ומגנים. והנה באה הסערה והנה "גשם שוטף ואבני אלגביש תפלנה ורוח סערות תבקע" - הקיר נופל ופוגע בבונים אותו ובמסתתרים מאחוריו.
אכן, הקידמה והמודרנה יצרו את האשליה שהנה האדם, כובש הירח, משתלט על היקום ועל מזגו הסוער מוגן מפגעי הטבע. ואז מגיע אלהי הטבע ותובע את עלבונו ומכה במכים בו, הקדמה והמודרנה. אמריקה והחוף המזרחי סימלו יותר מכל את המהפכה המודרנית ואת הקידמה האנושית. עתה הם מרכינים ראשם, נזופים אל מול זעם הרוח ובוחנים מחדש את דרכם, הדרך ששעבדה לצרכיה את משאבי הטבע כאילו אין מחר.
מופע הרוח השני הוא הסיפור הנפלא על הרוח והסער המאיימים להטביע את ספינתו של יונה הנביא. יונה בורח מהקב"ה ועולה על ספינה בדרך תרשישה. והנה מגיעה סערה קשה. על הסיפון ובירכתיים מתרוצצים הספנים, אובדי עצות ומבוהלים. אך למרות הסכנה, המלחים מפתיעים בהתנהגותם השקולה והערכית תוך שהם מקפידים להגיב בשתי צורות שונות לחלוטין. דרך תגובה אחת היא הדרך המיסטית. הם מתפללים איש לאלוהיו, ומטילים גורלות לדעת בשל מי הסערה המאיימת להטביע את ספינתם. אך במקביל, אפשר להבחין בצניעותם ובאנושיותם הרבה, של המלחים ושל רב החובל. הם מחפשים דרכים רציונאליות לצאת ממצבם הקשה. הם מטילים ללא היסוס את רכושם היקר לים. הם עושים כל מאמץ לחתור אל החוף גם אחרי שכל האותות הצביעו על יונה כסיבה לסערה. וגם ברגע המכריע, הרגע בו הבינו שיש הכרח להיפטר מיונה ולהשליכו הימה, הם נושאים תפילה לאל, נבוכים ונואשים מלהבין את רצונו של בורא עולם, בתקווה שהמעשה הנורא, השלכת אדם אל הים הסוער הוא אכן רצונו של האל ולא שפיכת דם נקי.
כיצד נגיב ונפרש את זעמו של הטבע? רבים בנו היודעים היטב מדוע רגש הטבע ומוצאים את "האשמים". כך היה לאחר אסון הרכבת בחוף הבונים וכך היה לצערנו באסונות רבים אחרים. והנה, המקרא בוחר במלחים גויים, עובדי עבודה זרה, ללמד אותנו מהי התנהגות אנושית ושקולה, דווקא בשעת סערה. הללו נמנעים משיפוט מהיר, נמנעים מהאשמה ופועלים לתיקון המצב ככל יכולתם. ולוואי שנלמד מהם.
ד"ר נח חיות מנהל מרכז הרצוג ללימודי יהדות, השייך לרשת בתי המדרש בישראל