על מי חלם הרב קוק? הרב קוק חלם על צירוף הנראה בלתי אפשרי - עולם של נשמה בת חורין, מלאת מעוף וחזון, חופשית לחשוב ולהעלות את ההשערות הקיצוניות ביותר, חותרת לאמת פנימית בוערת, בוחנת את האפשרויות כולן, פתוחה לעולם הרוחני כולו ולתרבות הנוכחית, ומנגד מחוברת בחיבור חרדי וקנאי לתורת א-לוהים, לתלמודה ולשמירת מצוותיה, ממשיכה את מסורת הרבנות בישראל ודביקה באומה הישראלית. פעמים רבות כתב הרב זצ"ל על חזונו זה, ואף שרבים רואים בו את רבם וקוראים בו עד היום "הרב" לא נמצא מי שהמשיך אותו. לימים כתב הרב הדרי יבלחט"א כי לרב קוק לא ייתכן שיהיה ממשיך, בשל האותנטיות היצירתית שליכדה עולמות עוצמתיים כל כך למקום אחד, ובד בבד נותרה סודית ובלתי אפשרית לפענוח. האותנטיות אינה ניתנת להמשכיות. היצירתיות והדוגמתיות אינן יכולות להיכנס למקום אחד.
הרב שג"ר זצ"ל היה הקרוב ביותר לחזונו של הרב קוק. התלכדו בו עניינים בלתי ניתנים לליכוד. איש אמת היה - אמת בוערת, חתרנית, בת חורין, על גבול הכפירה והאלהת האדם, נוקבת, ישרה; איש ירא שמיים היה - בדביקות אין סוף, בחסידות נשמתית, בלמדנות ליטאית קלאסית המעורבת בניסיון מתמיד לרדת לשורש הסוגיה במשמעה הרוחני; איש שדיבר בשפה הפוסט-מודרנית הנראית כל כך רחוקה מאורחא דמיהמנותא ומתוכה מצא בשורה רוחנית מיוחדת לאלה המבקשים אותה; איש סוד היה - עוסק בתורת הסוד וסוד בפני עצמו.
ראו מי התלכד סביבו והבינו מי הוא היה - תלמידי חכמים שביקשו ללמוד את דרכו הלמדנית; משוררים שמצאו בו את מקור יניקתם הרוחנית; אלה שהפרו את ברית נאמנות המצוות שמצאו בו מורה דרך לחרות שדומה שמצאו; "משכילים" פוסט מודרניים שנשמתם נמשכה למה שתודעתם לא הבינה; מתוסכלי השיעורים המבוגרים בישיבות שביקשו לפענח את משיכתם המסתורית לתורה בד בבד עם דחייתם את תיבת הנח של ישיבה במבנה הקיים; תלמידים נאמנים ושומעים מזדמנים. עוד בחייו אמרנו עליו כי הוא אחד הבודדים שהיינו יוצאים מהבית כדי לשמוע את דבריו. לא מנהיג של רבים היה. לא מבקש לעצב את רשות הרבים. כל כולו פנה לאדם - ברוב ימיו בציר האנכי היורד לתהומות הנשמה העצמית והמטפס לגבהיי מרומי המפגש עם הא-לוהים, ולקראת סוף חייו פתח בעיסוק בציר האופקי: בהארת הפנים ובתיקון המשפחה.
בד בבד, אין מי מתלמידיו הטוען שהצליח להיכנס לקודש הקודשים של נשמתו, ואף לא אל הקודש, ואולי אף לא לעזרה. הוא דיבר גם בשתיקותיו, גם בהתלבטויותיו, גם בספקותיו, גם באמיתותיו, גם אל עצמו, גם אל אחרים. לא היה קל להיות במחיצתו - כל זיוף הכאיב לו, ובעיקר הזיוף שמזייף האדם את עצמו; לא קל לקרוא את דבריו - קטעי מחשבות, ניצוצות מעולם גבוה, לא ערוכים, לא מסודרים לא קוהרנטיים - "רק" בוערים.
לא היינו קרובים האחד לשני, ועם זאת קרובים עד מאוד. בשיחות המועטות שהיו לנו ביטאנו בעיקר כאב על כך שכל אחד מאתנו אינו השני. אני כאבתי את החיסרון הגדול שבי שאיני מכיר את שפתו, ואיני יודע לפענח את בקשת האני העצמי בדרך הסודית המיוחדת שסלל. עוצמה אין סופית הרגשתי במגע אתו, וכזר המצוי בארץ לא לו מגשש באפילה ומנסה להבין מהניגון את המהות, כי את השפה לא הכרתי. הוא ביטא את כאבו ששאלת גאולת העולם, תיקון החברה, עיצובה על פי כללי האתיקה, מוסר הנביאים ויישומו הלאומי היו שפה שהוא לא דיבר. לאחרונה - כן, ומכתבו לכינוס האחרון שנערך להעצמתו מלמד על חיפושו אחר פענוח השפה הזו.
בשעה שנפטר הרב מן העולם הלכה עימו שלהבת סודית ייחודית, מלחשת ובוערת, ומציתה לבבות אישיים וייחודיים; בשעה שנפטר הרב מן העולם הלכה עימו משנה ייחודית המכנסת אחדות הפכים האפשרית רק בעולמם של יצירות חד-פעמיות. בשעה שנפטר הרב מן העולם נותרו רבים רבים ללא ראי מולו העמידו את עצמם והתעלו בנשמתם. עתה הולכים קרובי נשמתו כאוד מואצל מאש, ויש בכוחם להצית אש במקומות רבים מכוח נשמתו. ולוואי ויקדישו את עצמם לכך.