לפני כשבועיים בשיחותיו, לקראת פרשת תולדות, דיבר הג"ר הרשל שכטר על יצחק אבינו. יצחק אבינו בקש ללכת בדרכי אברהם אביו. יצחק הולך בדרכי המסורת שקיבל מאביו. וכך התורה מספרת שכשהיה רעב בארץ יצחק רצה ללכת בדרכי אברהם אביו ולרדת למצרים. אך הקב"ה נגלה אליו ואמר לו (כך מופיע ברש"י) שלו אסור לצאת מהארץ מכיוון שהוא עולה תמימה. וכך הסביר הרב שכטר, ישנם הרבה אנשים שחושבים שהם עושים בדיוק כפי שאבא שלהם עשה, ושהם ממשיכים במסורת, אך טח מראות עיניהם שהמציאות השתנתה לחלוטין, ולנוכח שינוי המציאות זה יהיה לא נכון להעתיק את מעשי אבותיהם.
הרב שכטר ניצל את ההזדמנות ודבר על פולמוס בנושא מציצה בפה הנחשב היום לנושא חם בארה"ב. אי אפשר להכחיש שאבותינו עשו מציצה בפה בשעת ברית המילה. הם עשו זאת כי הרפואה בתקופת חז"ל קבעה שזו הדרך הבריאה ביותר לעשות את פעולת המילה. אבותינו הקשיבו לרופאים בימיהם. זו המסורת שעלינו להמשיך - להקשיב לרופאים בימינו ולעשות את ברית המילה כפי שמורה הרפואה המודרנית. אין שום טעם או הגיון להמשיך ולבצע את אותם הפעולות הרוטיניות שבצעו בדורות הקודמים, אם כיום המציאות השתנתה לחלוטין.
עד כאן דבריו של הרב שכטר.
סיימתי השבוע לקרוא את ספרם של הרב אברהם וסרמן ור' איתם הנקין "להכות שורש - הראי"ה קוק והקרן הקיימת לישראל". למי שלא מכיר, הרב וסרמן הינו זקן ויושב בישיבה ר"מ בישיבת רמת-גן ורב קהילה בגבעתיים, איתם הנקין הינו אברך צעיר וחוקר תורני שמאמריו הרבים מעטרים את מיטב כתבי העת התורניים בשנים האחרונות. בניגוד לרוב הספרים המתפרסמים כיום על הרב קוק, לא מדובר בספר הגות ומחשבה, אלא בספר המתאר את רבנותו של הרב קוק, לפחות במישור יחסיו כרב ראשי עם הקק"ל. גליתי בספר מספר דברים שהדהימו אותי. אני מסתכן לומר שאם רב בימינו היה נוהג כיום כפי שנהג בשעתו הרב קוק, הוא היה נחשב להזוי.
ניתן מספר דוגמאות מתוך הספר:
- הרב קוק פנה להנהלת הקק"ל בדרישה כי יאיימו בפיטורין ולאחר מכן גם יפטרו עובדים המשתתפים במשחקי כדורגל המתקיימים בשבת.
- במכתב לאנשי עין חרוד בו התקיים חילול שבת בפרהסיא הוא כינה את יישובם "עיר הנדחת".
- כלפי אנשי "השומר הצעיר" שסירבו לקבל ממנו מצות לפסח הוא מתבטא כי הם: "יבסקציא" ו"תרבות נחשים צפעונים".
- הרב קוק תמך ועודד את מה שמכונה היום "כפיה דתית" בכל הקשור לשמירת שבת, לפחות בכל הנוגע לרשות הרבים.
כיום, אנו עומדים בתקופת בחירות. נסתכל מסביבנו ונגלה שאין אף נציג דתי המרים את דגל החקיקה הדתית, בדרכו של הרב קוק. לפני שלושים שנה הרב אברהם שרמן פרסם מאמר בתחומין (ח"ה וראו גם מאמר בח"א) הקובע כי ישנה חובה הלכתית על כל חבר כנסת שומר מצוות לפעול למען חקיקה דתית. אינני יודע אם היום הוא היה מפרסם את אותו המאמר, אבל אני חושב שכולנו יכולים לקבוע שכבר מספר קדנציות שאין כמעט אף חבר כנסת דתי או חרדי שרואה בחקיקה הדתית את שאיפת דרכו הפוליטית.
לאור זאת, נדמה לי שיש לשאול, האם זנחנו את דרכו של הרב קוק?
התשובה לשאלה זו לענ"ד היא שקשה לומר כיצד הרב קוק היה מתייחס למציאות שאנחנו נתקלים בה היום. האם הרב קוק, שהיה חי בשנת תשע"ג, היה מסיק מסקנות מהצלחותיו או אי הצלחותיו של הרב קוק שחי לפני קום המדינה ומשנה את דרכו? או שמא גם כיום הוא היה מתנהג ומתבטא בדיוק באותו אופן? אתם יכולים לבחור בעצמכם את התשובה הנראית לכם על שאלה זו. אני אסתפק באמירה שאין זה מספיק לנפנף ב"כך עשה הרב קוק" על מנת לקבוע כיצד יש לנהוג כיום.
הכותב הינו בעל הבלוג "רב צעיר".