היום נעסוק בהיתר המכירה. ספרים שלמים נכתבו סביב העניין של היתר המכירה אך אנו נעבור על הנושא בקצרה. כמובן שזה בלתי אפשרי לעבור בעמקות על כל הנושאים הרלוונטיים במסגרת כזו, אבל האמת שמבחינת הצרכן אין זה נצרך, שכן הצרכן הממוצע רק צריך להבין את ראשי הפרקים, כדי שיוכל להשוות בין היתר המכירה לשאר הפתרונות שמשתמשים בהם בשמיטה.
העיקרון של היתר המכירה דומה מאוד לעיקרון של מכירת חמץ: מוכרים את הקרקע לגוי על מנת שהעבודה בו בשמיטה לא תהיה אסורה והפירות שבו לא יהיו קדושים בקדושת שביעית, וכך אפשר לספק תוצרת חקלאית בשמיטה שאין בה שום בעיה הלכתית הקשורה בשמיטה. לאחר השמיטה המכירה מתבטלת והקרקע חוזרת לבעליה הראשונים (לא נאריך בפרטי ההיתר עצמו, מה כתוב בו ואיך הוא עובד).
כדי שזה יעבוד, אנחנו מניחים את ההנחות הבאות: (1) שמיטה בזמן הזה איננה אלא איסור דרבנן. (2) למרות שזו "הערמה הלכתית", זה בסדר - מותר לעשות את זה, והמכירה תקפה. (3) לא עוברים על איסור במכירת קרקע בארץ ישראל לגוי באופן זמני ובנסיבות אלו. (4) שדה בארץ ישראל ששייכת לגוי מותרת בעבודה חקלאית בשמיטה ואין בפירותיה קדושת שביעית.
על כל ההנחות הנ"ל אפשר להקשות, ולטעון אחרת. ישנם אף רבנים החולקים על פיתרון זה הלכה למעשה. מכל מקום, רבנים גדולים מכל קצוות קשת העולם הדתי תמכו ותומכים בהיתר המכירה.