Warning: implode(): Invalid arguments passed in /srv/sites/kipa.co.il/public_html/cpt/maamar/single.php on line 105
מזמור סא ליום העצמאות - כיפה

מזמור סא ליום העצמאות

הרב בני לאו מזכיר לנו שלפני מאה שנה גאולת הארץ היתה מדע בדיוני.מאז עברנו כברת דרך.

חדשות כיפה הרב בני לאו 29/04/09 00:00 ה באייר התשסט

מזמור סא ליום העצמאות

כמנהגנו נצמיד את דרשת יום העצמאות למזמור תהילים של מספר שנות המדינה - מזמור סא.


(א) לַמְנַצֵּחַ עַל נְגִינַת לְדָוִד:

(ב) שִׁמְעָה אֱלֹהִים רִנָּתִי הַקְשִׁיבָה תְּפִלָּתִי:

(ג) מִקְצֵה הָאָרֶץ אֵלֶיךָ אֶקְרָא בַּעֲטֹף לִבִּי בְּצוּר יָרוּם מִמֶּנִּי תַנְחֵנִי:

(ד) כִּי הָיִיתָ מַחְסֶה לִי מִגְדַּל עֹז מִפְּנֵי אוֹיֵב:

(ה) אָגוּרָה בְאָהָלְךָ עוֹלָמִים אֶחֱסֶה בְסֵתֶר כְּנָפֶיךָ סֶּלָה:

(ו) כִּי אַתָּה אֱלֹהִים שָׁמַעְתָּ לִנְדָרָי נָתַתָּ יְרֻשַּׁת יִרְאֵי שְׁמֶךָ:

(ז) יָמִים עַל יְמֵי מֶלֶךְ תּוֹסִיף שְׁנוֹתָיו כְּמוֹ דֹר וָדֹר:

(ח) יֵשֵׁב עוֹלָם לִפְנֵי אֱלֹהִים חֶסֶד וֶאֱמֶת מַן יִנְצְרֻהוּ:

(ט) כֵּן אֲזַמְּרָה שִׁמְךָ לָעַד לְשַׁלְּמִי נְדָרַי יוֹם יוֹם:

המזמור מתחלק לשלשה חלקים לא שווים. אחרי פסוק הפתיחה באים ארבעה פסוקים (ב - ה) שכותרתם היא "אחסה בסתר כנפיך". בחלק זה, הנראה כעיקרו של הפרק, מתאר דוד את בטחונו בה השומר עליו מפני אויב.


קריאה של חלק זה במזמור מזכירה לנו מאד את "לדוד ה אורי וישעי" של ימי אלול. הרגשה של מרדף וארעיות. תפילה למצוא בטחון מתחת כנפי השכינה. הרצון להתכרבל באהל ה לעולמים באה מתוך תחושת העייפות: "בעטוף לבי". עטיפת הלב באה מריבוי הצרות. כמו "תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה ישפוך שיחו". השירה כאן היא שירת החסות והתלות של מי שכבר קצה נפשו במרדף ארוך וכל כולו תחינה למצוא מנוח לכף רגלו מפני אויב.


החלק השני של המזמור כולל רק פסוק אחד (פסוק ו) אך הוא שרוי באווירה שונה לגמרי מן החלק הראשון.


מול תפילת התחנונים של ראשית הפרק באה התפרצות של תודה על הברכה שנתן ה לעבדו. מהם הנדרים אותם נדר דוד בזמן מצוקתו? הפסוק אינו מגלה לנו אך אנו מבינים שהם קשורים אל ימות הרעה שבהם ביקש דוד להינצל מאויביו. אך הברכה שבאה מה ברורה מאד: "נתת ירושת יראי שמך", כמו שמפרש אבן עזרא:

שאדור בארץ ישראל שנתת ירושה ליראי שמך:

המהפכה בפרק נעשית בצניעות, כמעט ואי אפשר לשים לב לפסוק הבודד הזה שמתהפך מעייפותו של המתעטף בנפשו אל שמחת היורש שנדריו התמלאו. בהרף עין עברנו מנדודים לבנין, ממרחק לקירבה, מקצות הארץ אל ירושת הארץ. דוד מלך ישראל הוא הסימן לכל מלכויות ישראל שהיו ולמלכות ישראל שמתכוננת מול עינינו. ישיבת ארץ ישראל היא ירושת אבות ליראי שמו. ישיבת הארץ כשלעצמה היא מצוה אך ישיבת העם בארץ, במלכות דוד, היא מצוה כפולה. כשישראל יושבים על אדמתם ומכוננים חברה שיש בה מופת לעולם הם מקיימים מצוות קידוש ה: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". את הדבר הזה ביטא בעוצמה גדולה אחד מקדושי ישראל וגדוליו, הרב מנחם זמבה הי"ד, שהיה חבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל לפני השואה ונהרג על קידוש ה בהפצצה בגטו ורשה. בדברים שנשא בכנסיה הגדולה של אגודת ישראל (תרצ"ז, 1937) התפלל הרב זמבה: "לראות במהרה התכוננות מלכות ישראל מחמת גודל תשוקתם לקדש שם שמים לעיני העמים, להראותם כי אחרי שעברו אלפי שנה ועם ישראל נע ונד בארץ עוד לא אבד שברו ועוד חיה יחיה".


צריך להיות ערל לב כדי לא לחוש את פסוקי ההודיה של דוד: "נתת ירושה". עוד לפני מאה שנה היה נדמה שגאולת הארץ מדומיינת היא לגמרי. לפני כמאה ארבעים שנה כתב אחד מגדולי החסידות, האדמו"ר מסוכטשוב, בעל "אבני נזר" את חובת ההשתדלות אצל ממשלות אירופה "ליתן רשות לקיבוץ אנשים לעלות". דבריו היו נשמעים רחוקים לאוזני רוב יהודי העולם, בודאי הדתיים שבהם. מאז עברנו כברת דרך אדירה. כדאי להטות אוזן לדברי הנביאים כדי להבין היכן אנו נמצאים. יחזקאל (פרק לו) מתאר לנו את מהלך דרך הגאולים:

וקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ה נְאֻם ה אלקים בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם: וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם: וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר: וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם: וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹקים:

הכל מתקדם לאט. נקודת המוצא של קידוש שם ה המחולל בגויים הוא קיבוץ גלויות. רק אחרי זה בא השלב של טיהור הלבבות והפיכת לב האבן ללב בשר. ברית הכלולות בין ה לישראל תבוא רק בסוף. מדינת ישראל מוסיפה בכל שנה קומה לקומתה. כנגד כל המלעיזים, כל המקטרגים וכל המורעלים ברעל היאוש, מתקדמת המדינה, נבנית ומשתכללת. השנה חווינו את עוצמת העורף שנתן רוח גבית עצומה ללוחמי צה"ל בימי החנוכה. גם המשבר הכלכלי שעובר על העולם כולו לא ממוטט את החברה וקברניטיה מוליכים אותנו בין הגלים בתבונה ובאחריות. יש מי ששוקע בצללים ורואה רק חושך על פני הארץ. אך במזמור ששרים לפרקי ההודיה (תהילים קו) אנו אומרים שהחכם רואה ומתבונן בחסדי ה.


החלק השלישי של הפרק שלנו מסתיים בתקווה טובה ש"ימים על ימי מלך תוסיף, שנותיו בכל דר ודר". אנו מתפללים לראות את מלכות דוד הולכת ומתבססת לשנות דור. תקוותנו שמדינת ישראל תהיה ככסא דוד המוצב אל נוכח פני ה. שערכיה של המדינה יהיו מושתתים על יסודות הטוב, החסד והאמת.

הפסוק האחרון מאתגר את הקב"ה להמשיך ולהשפיע עלינו מטובו כנגד כל נדרינו. הנדרים שלנו הם להיות אנשים המשתדלים לקדש את שמו בעיני העמים, להיות חברה ראויה ולשאת את שם ישראל בכבוד. אנו מחברים ביום זה ובמזמור הזה את ההודיה על אור ה שכבר מאיר עם התפילה לאור ה שעוד יאיר על ציון ונזכה כולנו במהרה לאורו.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן