חווית ברית מילה

איך לדעתי כדאי ורצוי להכניס משמעות לטקס, ואיך לעבור אותו בצורה הכי רגועה שאפשר ועזבו קייטרינג, מוסיקה, אולם, וחישובי הצ'קים. לא על זה אני מדברת...

חדשות כיפה אורנה דן* 03/06/04 00:00 יד בסיון התשסד

כשבני הראשון היה בן 8 ימים, הייתי בס"ה בת 22. כשאני רואה את זה היום כמו בסרט, זה נראה כאילו הכל נוהל על ידי כל מיני אנשים, חוץ ממני. הורים דודות ומי לא.
אבל היה לי רגע כזה פתאום, חצי שעה לפני הברית, שתפסתי את עצמי, ואמרתי: רגע, הולכים עכשיו להכאיב ליצור הזעיר הזה שילדתי לפני שבוע, ואני אפילו לא מבינה מה המשמעות של כל הדבר הזה!
אז ביקשתי מאחותי היקרה, שתדאג שאף אחד לא ייכנס אלי לחדר, כי אני רוצה להיות לבד רבע שעה.
האורחים כבר מילאו בהמוניהם את רחבת בית הכנסת. אבל אחותי היתה סלקטורית טובה, ואני שלפתי את הספר שקיבלתי בסוף י"ב, ספרו של ר' אליהו כי טוב "איש וביתו"
ושם מצאתי כמה דברים על משמעותה של ברית מילה, וכך יכולתי להגיע לטקס עם קצת משמעות.


ברית מילה. הברית שלנו עם אלוהי ישראל, עם עם ישראל לדורותיו. המצווה שעדיין נשמרת בכל שכבות האוכלוסיה היהודית באשר היא. החיבור שלנו לשרשרת הדורות, שנעשית במקום ובזמן
באוד סמליים לשרשרת הדורות ההסטורית. הזמן: סמוך מאוד ללידה, כלומר לחיבורו של התינוק לדורות הקודמים. המקום: איבר המין, ממנו יבואו הדורות הבאים. מין צמידות כזו של עם, שלא מוותר על זהותו, ומטביע אותה בגוף עצמו.

אנשים רבים מסתכלים על העולם כמושלם, על התינוק שנולד כמושלם. אבל הבורא אומר לנו: היצירה שלי לא מושלמת – אתם תשלימו אותה.
זה מחמיא לי כבת אנוש, שיש לנו, הקטנים בני התמותה, מה להוסיף ולשכלל בעולמנו.

ועם כל הדברים הנשגבים הללו, עדיין, כאמא, הבטן מתהפכת, ואת מתפלצת לעצם הרעיון שהתינוק הזה, שאת כה נזהרת אפילו שראשו לא יישמט כשמרימים אותו, שאת מחליפה לו חיתול כה בעדינות שלא ייבהל, כי הוא עדיין רגיל למים החמימים של הרחם, פתאום מישהו יגע בו בסכין?!
בכל מהלך הברית, לא דורשים מהאם דבר פרט ל"מסירת התינוק למוהל" שהוא רגע מאוד משמעותי עבורה. היא עושה את הצעד הזה בלב כבד מאוד, בדמעות, ותפילותיה בדקות אלה נשמעות שם למעלה...
מרגע זה התינוק יעבור מיד ליד, ולבסוף יונח על ברכי הסנדק.
את יכולה, כמו שעשיתי בברית הראשונה, לשמוע לעצת הדודות, להיות רחוק ככל האפשר, לא לראות לא לשמוע. אבל אפשר גם אחרת.
בבריתות שבאו אחר כך, הייתי קרוב קרוב.
מה זאת אומרת? זה הבן שלי. היום אני מתייחסת לכל הטקס כמשהו שהוא לגמרי בבעלותי. את הברית עצמה עושה מוהל, כי זה מקצועו, אבל האדם הראשון שעומד מאחורי גבו, הוא אני, ואבי התינוק כמובן.
ואז אני רואה, שהברית עצמה נמשכת בין 16 ל20 שניות. לפעמים מסיבה כלשהיא התינוק מתחיל לבכות הרבה קודם, מה שמאוד הלחיץ אותי כשהייתי בפאתי האולם.
לכן זרקתי את כל העצות הדודתיות, ואני מתייחסת לזה ממש כשם שהייתי ניצבת לצד התינוק שלי בעת מתן חיסון או בדיקת רופא. האם היה עולה בדעתי לחכות מעבר לדלת???
אני מאמינה, שהתינוק זקוק לנוכחות שלי, ולמגע ידיים שלי, של אביו, ושל אוהבים אחרים. לכן ברגע שמתאפשר, אני מיד לוקחת אותו אלי. זה הכוח שלי. להרגיע בחיבוק. לכן אני גם משתדלת ש"כרית הברית" זו שעליה יונח התינוק, תהיה רכה (הכי טוב כרית שישנים עליה בבית) ושכל מי שמחזיק אותו ייאלץ להחזיק אותו בחיבוק. ולא כרית כזו שנראית כמו מגש, עליה מונח ה"קרבן". הוא אמנם קרבן, אבל רק באותן כמה שניות הכרחיות. כל מה שלפני ואחרי מתפקידי לרכך, ולמלא אותו באהבה וחמלה.

* אורנה דן - מדריכת זוגות לקראת כלולות מטפלת אנרגטית ותומכת לידה
מתוך האתר : http://www.metaplim.co.il/a.asp?b=247

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן