ילדים זה שמחה!

למה משפחה גדולה? בעיני התשובה המתבקשת היא מאד יהודית - למה לא? מעבר לכל הנקודות והבעיות, ניצבת לה שאלה מאד יסודית - האם משפחה גדולה דורשת הצדקה? האם צריך נימוק מפולפל בשביל להוליד עוד ילד? דומני שכל עוד לא ברורה התשובה, כל הדיון שלהלן יהיה בעצם דו שיח של חרשים.

חינוך לחיי משפחה

מצד אחד תמוה בעיני כיצד זה בחור ובחורה שגדלו בחברה דתית, היו מוקפים בתינוקות (בין אם אחים ובין אם אחיינים או סתם שכנים), בודאי ראו את הוריהם במרוץ המטורף של החיים (והרי מרוץ זה אינו המצאה של הדור האחרון) ושגם אם בעצמם היו הילד הכי קטן במשפחה, חלקם מן הסתם עסק בשמרטפות פה ושם - כיצד הם מגיעים לחופה חפים מכל ידיעה מה משמעות גידול ילד.

אבל מסתבר שדברים שרואים משם - לא רואים מכאן. והשאלה היא איך פותרים את הבעיה, בעית הלם ההורות. הפתרון של מניעת הולדת ילדים - הוא פתרון קל מדי. למעשה, כתשובה כוללת, הוא איננו פתרון אלא בריחה. סביר בהחלט שהדור זקוק לאיזו הדרכה מראש. תוכנית לימודים לחיי משפחה שתכלול גם את תחום גידול הילדים (אני מדמיין בעיני רוחי את הסטאז של הקורס הזה - טיפול בשני ילדים למשך 24 שעות). אולם תרומת החברה לצמצום הלם ההורות יכול לבוא לידי ביטוי גם בפעילות ציבורית מערכתית לתמיכה בהורים צעירים, בין אם בעזרה כלכלית (קצבאות מוגדלות לזוגות צעירים), סבסוד מעונות וקירובם למוסדות לימוד ועוד. את הלחץ הזה על נבחרי הציבור שלנו (שבקרוב עומדים לבקש את אמוננו) יכול כל אחד לעשות.

האם בכלל דרושה סיבה? (אילוסטרציה: Nirmal_Thacker-cc-by-sa)

נקודת המוצא: ילדים

האם רעיון תכנון המשפחה הוא רעיון מגונה? הבה לא נטמון ראש בחול - דחית הריון בסיטואציות מסוימות היא פרוצדורה סטנדרטית אצל כולם, גם זוגות דתיים (וגם חרדים). השאלה החשובה היא מהי ברירת המחדל. דומני שההבדל הגדול הוא בין אלו שרואים במניעה ברירת מחדל והולדת ילד היא-היא המעשה הדורש נימוק וחריגה משגרת החיים, ובין אלו שרואים בהולדת ילד את ברירת המחדל ובמניעה (וכרגע לא משנה מהי הסיבה למניעה) את החריגה מהשגרה.

אחת ההשלכות המעשיות של הבדל זה היא היחס לסיבות למניעה. האם בכלל דרושה סיבה? דומני שההשקפה התורנית דורשת סיבה למניעה. אין צורך לומר שסיבות רפואיות הן סיבה טובה למניעה (לפעמים אפילו סיבה מחייבת), יש בהחלט סיבות נוספות כגון מצב כלכלי או מצב נפשי ועוד, אולם המכנה המשותף לכולם - נדרשת סיבה ולא גחמה. לצורך העניין - אפילו אם כל אחד ידון בינו ובין קונו אם הסיבה שלו מצדיקה את צעדיו - עדין הדיון הזה דרוש. אמנם לעיתים נראה כי יש מי שמצטייד בתירוצים קלושים ועלובים - אולם לענייננו - הלב יודע אם לעקל או לעקלקלות.

תכנון לטווח ארוך

לעיתים נוטים הזוגות לתכנון גודל המשפחה מראש, כל כך מראש עד כדי שזהו אחד מנושאי השיחה בדייט. הלא אם ידון הזוג הצעיר באיזה אפיק ישקיעו את הונם בעוד 15 שנה יתמלא פינו חיוך - אז ילדים? הביטוי מי יודע מה ילד יום מקבל כאן משמעות אירונית מדי. מי חכם וידע מה יהיה מצב בריאותו בעתיד, מצב הכנסותיו? שלא לדבר על האפשרות להיכנס לסטטיסטיקה של זוגות עם בעיות פוריות (שלא נדע). אפילו אם זוג לא מקבל על עצמו את ההשקפה של ילד אם אין סיבה שלא, זה יהיה דיון מיותר. אולי יש מקום לברר בין בני הזוג ששניהם אוחזים באותה השקפת עולם באשר לדרך בה מחליטים בתחום (ענין שנכון גם לגבי תחומים אחרים בזוגיות).

תנו סיבה (צילום: woodleywonderworks-cc-by)

הכח להשפיע

הפעולות הנדרשות מאיתנו כציבור, הרבה לפני שנשלח זוג צעירים להתגלגל אל הגלולה, יכולות לספק תעסוקה לרבים וטובים:

• הטמעת האידאה שבהעדר נימוק נגד - יש להשתדל להביא עוד ילד לעולם.
• יש להכין תוכנית לימודים לסוף התיכון ועוד יותר למכינות, ישיבות ההסדר והמדרשות בתחום ההכנה לחיים, גם הורות, גם ניהול משק בית ותקציב וגם שיעורים להבנת הזוגיות המודרנית.
• יש להקים מערכת תומכת, כלכלית וארגונית, בהורים צעירים.

"פרו ורבו מלאו את הארץ וכבשה", בהצלחה.

הכותב הוא אבא לשבעה ילדים (כ"י), מקדיש מדי יום זמן לילדיו, האכלת תינוקות היא מומחיות שלו, החתלה ורחיצה אינם זרים לו, את איה פלוטו הוא יודע בע"פ וגם רדיפה אחרי ש"ב מוכרת לו באופן בלתי אמצעי.