היציאה של התלמידים לחופשת פסח כפרומו לחופש הגדול, מחזירה שוב פעם את האחריות החינוכית לפתחם של ההורים. פתאום התלמיד נמצא בבית בשעות שמבחינתם הוא היה מסודר במערכת חינוך מוגדרת שכבר תדאג מן הסתם לחינוכו.
אז אפשר להישאר בתחושת הכבדות שמתלווה לחלק מההורים, שהרי לפני כן הם יכלו להתנהג ולעשות דברים שעכשיו מצריכים חשיבה משותפת היות ויש עיניים שבוחנות אותם (עד עכשיו האבא לא היה חייב להסביר לבנו מדוע הוא הולך למניין מאוחר מאוד היות וכבר בשבע הילד היה מחוץ לבית) , אולם אפשר גם לחשוב אחרת ולקחת את שהיית הילדים בבית ולהפוך אותה להזדמנות נהדרת עבור ההורים בכדי לברר את כל עניין החופש והחירות עם ילדיהם.
הבירור הזה הוא בעצם הזמנה לדיאלוג ישיר וכנה, מעניין ומקרב בין ההורים לילדים שבסופו אמור להתרחש תהליך חינוכי שיעמיד את הילדים במקום גבוה ומבורר יותר מבחינת תפיסת החופש שלהם. בלי הכנה מוקדמת, תכנונים כבדים או התחייבויות קודמות. לפניכם מספר שאלות קטן וממוקד שיעזור לכם ההורים, לגעת בנושאים היומיומיים שמעסיקים את ילדים. מומלץ לעבור על השאלות לפני כן, לברר אותם עם עצמכם ולבנות על גביהם את המשך השיחה כנקודות למחשבה:
1. נמאס לי כבר מבית הספר, אם רק הייתי יכול לחיות בחופש כל הזמן
נניח שעכשיו זכיתם במאה מיליון דולר. אתם לא צריכים ללכת לבית הספר בכדי להוציא ציונים טובים שבאמצעותם תתקבלו לאוניברסיטה טובה ותמצאו עבודה נהדרת. יש לכם כסף כמו זבל. מה עכשיו? תפסיקו לעבוד ותתחילו לחיות כל החיים ב'חופש' שלכם או שאולי תעדיפו לשמור על מסגרת מסוימת? ומהי אותה מסגרת? האם היא בעצם כובלת אותנו?
מחקרים מראים אגב, שרוב האנשים שזכו בלוטו בסכומים עצומים לא רק שהפסידו אותם אלא שחזרו לנקודה הרבה יותר נמוכה ממה שהתחילו קודם.
2. אם רק ההורים לא היו כובלים אותי כל הזמן והייתי יכול לעשות כבר עכשיו מה שאני רוצה?
האם באמת הייתם מעדיפים שלא לשאול או להתייעץ עם ההורים שלכם ולחיות כמו גדולים? האם לדעתכם ניסיון החיים של הוריכם בעצם מגביל אתכם או אולי מציל אתכם מכל מיני תקלות ומכשולים? ומה בעצם ההבדל בין טיול בשביל מסוכן עם מורה דרך שאומר לנו לאן ללכת ומאיפה להיזהר לבין נהיגה בשבילי החיים?
3. עכשיו שאני בבית והישיבה/אולפנה/כל מוסד אחר לא יושבים לי על הראש אני חופשי סוף סוף לעשות מה שאני רוצה
אז עכשיו אתם ברשות עצמכם ויכולים להתלבש ולהתנהג איך שבא לכם. אצל בנות זה בא לידי ביטוי בכל מיני פריטי לבוש ייחודיים שהם לא היו לוקחות לבית הספר, אצל הבנים בהתנהגויות שהם לא יעשו בנוכחות מוריהם. אבל חשבתם פעם מאיזה מקום מגיעה אותה התנהגות? האם מימוש החופש שלנו דרך התנהגות מסוימת שהיינו נמנעים ממנה בבית הספר מצביעה בהכרח על חופש או שאולי מלמדת על שיעבוד לדבר חזק ועוצמתי יותר שכובל אותנו, כמו למשל לחץ חברתי או רצון להיסחף עם הזרם?
4. חופשי זה לגמרי לבד.
מתי בפעם האחרונה עצרנו רגע וחשבנו מאיזה מקום מגיעים המעשים שלנו? האם אנחנו חיים על אוטומט והחיים שלנו הם לא יותר מריקוד מכונה טכנוקרטי בבחינת ללכת כי כולם הולכים, או שיש כאן בעצם חשיבה ומודעות ואנחנו גם מצליחים להתחבר לדברים לא כי יצא מזלנו ונולדנו לבית דתי אלא כי אנחנו באמת ובתמים מאמינים שזו הדרך שתעניק לנו את האושר המרבי בעולם הזה?