הגברים האלימים הם עבדים שיכולים להיות בני חורין

לכל אחד מאיתנו יש את הדברים שהוא משועבד אליהם. גדעון אדמנית ושמוליק הרשקוביץ מאמינים שהתנהגות אלימה היא שעבוד וניתן להשתחרר ממנה ולהיות בן חורין

חדשות כיפה גדעון אדמנית, שמוליק הרשקוביץ 28/03/17 11:24 א בניסן התשעז

הגברים האלימים הם עבדים שיכולים להיות בני חורין
shutterstock, צילום: shutterstock

מהי משמעות ערך החרות? דומה שהתשובה על כך, גם בהקשר לאירוע הכביר של יציאת מצרים, הינה רב משמעית ותלויה בהגדרת סוגי עבדות שונים, הקיימים בדרמה מטלטלת זו.

ברור שהמשמעות הראשונית של מונח העבדות, סיבתה במשעבד חיצוני לאדם, השולל ממנו זכויות יסוד כגון יכולת הבחירה מה לעשות וכיצד לכלכל את כל מהלך חייו.

מאידך קיימת 'עבדות' שסיבתה העיקרית היא באדם עצמו, ההופך עצמו לעבד כלפי תחום מסוים שאליו הוא משתעבד. גם צרכים טבעיים והתנהגויות שבשגרה עלולות להפוך להתמכרות במידה ויתמיד בהם ללא בקרה ובאופן קיצוני, בין אם מדובר באכילה מופרזת, שתיית אלכוהול או התמכרות לעבודה. על כגון דא כבר אמר ריה"ל: עבדי הזמן עבדי עבדים...

שאלה לא פשוטה היא: כיצד ניתן להבחין בין תחביב (בו אדם עסוק זמן רב) או אימוץ התנהגות כלשהי, בה מתמיד האדם, לבין 'עבדות לזמן'? מה ייחשב להשקעה סבירה בכישרון מיוחד ומתי זו תחשב להתמכרות? נראה שהסימן לכך הוא איבוד חוש הביקורת למחירים, לפגיעות ולנזקים שהתנהגות זו גורמת לעצמו ובעיקר לזולתו. כמו כן ניתן לראות כהתמכרות מצב בו אדם מכיר בהתנהגותו כשלילית ומזיקה ואף רוצה להיגמל ממנה, אך אינו מסוגל להפסיקה ושב אליה שוב ושוב. באופן דומה, אדם עשוי להיות משועבד לדפוסים שליליים ולהתנהגות אלימה בביתו ולהישאר לכוד במעגל של התפרצות, חרטה ופיצוי שלאחריהם צבירה של כעס, התפרצות וחוזר חלילה.

ננסה לעיין בשני סוגי העבדות אותם הזכרנו, לאור תהליך השחרור מעבדות מצרים:

א. שלילת תופעת העבדות:

אלפי שנים לפני הצהרת זכויות האדם בצרפת וביטול העבדות בארצות הברית, התורה מתארת את שחרור בני ישראל, העבדים במצרים, בחגיגיות רבה. אוירה זו משתקפת כבר בהצהרת הגאולה של משה אל בני ישראל בתחילת תהליך הגאולה: לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה'! וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם...

אוזן רגישה תוכל לקלוט בנקל (בהצהרה זו ובפסוקים אחרים) את היחס השלילי כלפי תופעת העבדות, שהייתה רווחת מאד עד לפני כ 150 שנה ועדיין נפוצה בכמה ארצות.

הסתייגות מתופעת העבדות הופכת, במעמד הר סיני, לתעודת הזהות של המנהיג הא-לקי: אנכי ה'... אשר הוצאתיך מבית עבדים...". תחום זה, הוא הראשון שזוכה לעיגון משפטי (שמות כ"א). התורה איננה אוסרת קניית עבד או אמה, כנראה עקב הערכה שאיסור כזה הוא בבחינת גזירה שאין הציבור יוכל לעמוד בה. לעומת זאת, התורה מטילה הגבלות רבות ביחס ליכולת האדון להשפיל ולפגוע בעבד (בניגוד לחוקת חמורבי המפורסמת בזמנם). כמו כן, מכלל איסורי התורה והלכות חז"ל בנושא זה, עולה גם גינוי חריף כלפי כל העסקה מנצלת או שאינה שומרת על כבוד העובד וזכויותיו, תופעה הרווחת, לבושתנו, גם במדינות המפותחות ואנו בכללם.

ב. עבדות לתפיסות ולקודים תרבותיים:

לאורך כל תהליך המכות, פרעה מתמיד בסירוב לשחרר את בני ישראל ולהפסיק את השפלתם והתעללותו האלימה בהם. זאת על אף שמודה ברשעותו (ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים) ולמרות הנזק העצום שגורם, בעיקשות זו, לארצו ולתדמיתו כמלך כל יכול! דבקות זו ניתנת לכמה הסברים: א) קושי עצום להשתחרר מתפיסות והרגלים המקובעים באישיות או בתרבות בכללה. ב) היא אופיינית לתהליך הסלמה העובר על אדם שנוהג באופן לא מוסרי, אך מתקשה מאד להודות בכך (עקב פגיעה בדימוי העצמי שלו ומנגנוני הגנה למיניהם) ולמצוא כוחות כדי להפסיק התנהגות זו. ג) אדם בעל תודעה גבוהה נוטה לראות את עצמו כמושלם וגאוותו מונעת ממנו להכיר בפגמיו. עקב אי מודעות האדם לחומרת התנהגותו, הוא הולך ומסלים את התנהגותו הפוגענית, כמאמר חכמים: עבירה גוררת עבירה וכדברי רב הונא: כיון שעבר אדם עבירה נעשית לו כהיתר.

ניתן לזהות שיעבוד נפשי זה, עם תופעת ההתמכרות הנפוצה מאד אף בתקופתנו (אלכוהול, סמים, מחשבים, וכיוצא באלו). תופעה זו מכונה בתורה בשם הכבדת הלב. קיבעון זה, המתעלם מתוצאותיו, עלול לגרום לסיכון בריאותי או נפשי חמור, כלפי הפרט ולנזקים חברתיים לאומיים קשים.

הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ו) מזכיר שסמיות עיניים וטמטום עצמי זה חלה גם כלפי עם ישראל, ולכן מזכיר שם ש "שואלין הצדיקים והנביאים בתפלתם מאת ה' לעזרם על [=הליכה בדרך] האמת [=ולא בדרך חטאים]". משפט זה מלמדנו, שיש חשש אנושי תמידי והרה סכנות, כלפי כל אדם, של שקיעה בהרגלים שליליים, עד שבשלב מסוים, בעליהם מתקשים להבחין בחטא וברוע הכרוך במעשיהם.

מצבו של פרעה בחמש המכות הראשוניות, בו הוא מכביד את לבו, דומה למי שמצוי במדרון התנהגות סיכונית, אך מסוגל, בכוח בחירה נחוש ובמאמץ רב לצאת משם. לעומת זאת מצבו במכות האחרונות דומה לאדם המצוי כבר בתוך ביצה טובענית, כלומר למי שכבר מכור לגמרי (דבר המתואר בביטוי שה' הכביד את לבו). במצב זה רק אחרים יכולים להצילו משם על ידי תהליך גמילה ושיקום מקצועי. ביטוי נוסף לכך ניתן לראות בשעבוד רוחני של בני ישראל, השקועים (לפי יחזקאל פרק כ ולפי מדרשים שונים) בהתבוללות עמוקה ובחוסר כל תקוה לשינוי אפשרי במצבם (ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבודה קשה). לאור זה, ראוי שוב להדגיש שלמעשה, כל אחד מאתנו עלול לחוות, בתחנות שונות בחייו, סוג כלשהו של שעבוד או של שקיעה הזקוקה לזולת שיצילהו ממה שעלול להמיט על עצמו על ידי עידוד מסיבי והעמדת אור בקצה המנהרה.במצבים קשים כאלו האדם זקוק למישהו שיקשיב למצוקתו ויושיט לו יד כדי לסייע לו לצאת מהמקום הלא טוב אליו נפל, שעלול לדרדר אותו לתהום.

ג. חובת זכירת השחרור ממצרים כבסיס למידות של יושר, כבוד ואחריות כלפי האחר:

מן המפורסמות הוא שזכירת יציאת מצרים, משמשת בתורה, לא רק כבסיס להכרה, הודאה ושבח לקב"ה, אלא לא פחות, גם כתשתית ליחס המצופה מאתנו בתחומי המוסר, כלפי אדם חלש במובן הכלכלי, הנפשי או החברתי.

לדוגמא: "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ: (לד) כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם (ויקרא י"ט). כך גם לגבי היחס הנדרש כלפי אדם שנאלץ להימכר לעבד: כִּי עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם - לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד (שם).

אחד הנגעים הקשים בחברה הוא נגע האלימות (פיזית, מילולית, נפשית, פסיכולוגית ומינית). גם בתופעה זו, אנו עדים לתהליך התמכרות כמתואר לעיל, ומיותר להזכיר את הסבל והפגיעות הקשות שהיא גורמת לכל המצוי בסביבת האדם האלים ואף לו עצמו.

לעיתים נדמה לנו שאחרים שלמים עם הבחירות השליליות שלהם בעוד שלמעשה אין הדבר כן. רבים מהם מרגישים לכודים ומשועבדים בתוככי נסיבות החיים וההרגלים שלהם וכמהים לעזרה לצאת ממצב קשה זה. ומחפשים עזרה. נראה לי שלא נטעה אם נסיק, מאותו יעוד של זכירת יציאת מצרים, שמוטל על כל אחד המסוגל ופנוי לכך, להושיט יד וכתף כדי לנסות ולסייע לידיד, לחבר או לבן משפחה למצוא מחדש את החירות שלו לבחור וליטול אחריות על חייו ועל סביבתו. ברוח הזו, עלינו לפתוח את הלב ולהגיש עזרה למי שנפגע מאלימות, וכן להרחיב את הלב ולעזור לאדם האלים לחלץ את עצמו ממעגל האלימות בו הוא וסביבתו נתונים. אמנם כן, אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים ועל כן חשיבותו של הקו לגברים בו ניתן לקבל ייעוץ בשיחה אנונימית על ידי גברים, להתייעץ כיצד לסייע לבן משפחה, וכן לחשוב יחד על גורמי סיוע נוספים ברחבי הארץ. כך, כל אחד מאיתנו יוכל להיות שותף ביציאה של חבר או בן משפחה, משעבוד לגאולה.

בין אם אתה נמצא במעגל האלימות בעצמך ובין אם אתה מתלבט בנוגע לחבר או בן משפחה, אל תישאר עם זה לבד.



גדעון אדמנית הוא מחנך, יועץ חינוכי ומגשר, מתנדב ה'קו הארצי לגברים במעגל האלימות במשפחה'

שמוליק הרשקוביץ הוא רכז ה'קו הארצי לגברים במעגל האלימות במשפחה'

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן