"משנכנס אדר מרבים בשמחה" (תענית ד,ו) רש"י מבאר "ימי נסים היו לישראל: פורים ופסח".
בפורים אנו פוגשים שמחה שלמה-יש מצוה מיוחדת של סעודת פורים, אכילה ושתיה עד שכרות "חייב איניש לבסומי בפוריא" (מגילה ז, ב) ומובנת השמחה הרבה שקיימת בפורים ונוכחת בכל בית יהודי ואף במרחבים הציבוריים.
אך בפסח-נכון שיש מצוות עונג ככל יו"ט, אך שמחה? אנו דווקא מוצאים צמצום, אכילת המצה המבטאת עוני, לחם עוני ובכלל איסור מציאות חמץ המבטא את שאון החיים וכפי שכותב הרב קוק כפי שנראה לקמן.
מפה אנו למדים שיש סוגים שונים של שמחה-יש שמחה שמתבטאת בהרחבת החיים אך יש שמחה, וזה החידוש הגדול, אף בצמצום החיים. וכפי שכותב הרב קוק "המצה היא משתקת כל שאון חיצוני, כל תנועה והתגבהות במערכת החיים, מאלמת את הזרמים החיצונים, ובא זה בהתאמה לגילוי שכינה..."(אוה"ק ג עמ' רעג)
ומכאן נעבור לחיי הזוגיות שלנו...
לפעמים יש מצב של שמחה בזוגיות, משתה ויין, טיולים, אהבה גדולה נוכחת, עינוג וחיבור גדול, אינטימיות ושפה משותפת ומוסכמת. ולפעמים יש מצבים בזוגיות שאנו צריכים להיות מוכוונים פנימה לתוכנו לברר את העצמיות שלנו האישית בתוך הזוגיות, לשים לב מה הצורך האמיתי שלנו, מה אני רוצה, מה אני שואף באמת להגשים בחיים שלי, האם ההתנהלות הזוגית מקדמת גם את חיי, את האישיות הפרטית שלי, את כישורי, את החלומות האישיים שלי.
האם הזוגיות באיזה מקום משתיקה או גורמת לי לוותר על חלקים האישיים המיוחדים שלי?
זוגיות טובה ומטיבה בנויה על בסיס שני אנשים בוגרים שנאמנים לעצמם וכשקומה בסיסית זו פגומה הקומה השנייה של החיבור,של הזוגיות בין שני הבוגרים אינה יציבה ורעועה ומלאה בסדקים,וודאי לא מובילה לתשוקה,להתעצמות הולכת וגוברת של האהבה...בירור זה מוביל את הזוגיות לאינטימיות יותר גדולה ועמוקה.
על אף שבירור זה לפעמים לא פשוט ומחייב אותנו בגבורה ובהתמודדות, עם כל זה השמחה הגדולה בכך שאנו נאמנים לעצמיותנו והיא היא זו שמשמחת אותנו ומרוממת אותנו ונותנת לנו את כוחות הנפש להתמודד.
אתן דוגמה כדי שנוכל להבין יותר טוב את שמחתו של חג הפסח, חג החירות, חג העצמיות: מאז החתונה אתם נוסעים לליל הסדר שנה אחת להורים שלך ושנה אחרת להורים שלו. את מזמן סובלת מקיום הסדר אצל הוריו, אך את יודעת כמה עונג זה עושה לו. יש לך חלום לא ליסוע להוריו ולעשות סדר ליל הסדר לבדכם בביתכם עם הילדים.
ניסית לומר לו כמה פעמים, אך ראית כמה זה מאכזב אותו, כמה זה קשה לו אז החלטת להתגבר על הסבל שלך, על הכאב שלך ולוותר על החלום שלך... האם לא היגיע הזמן לעצור, להיות נאמנה לעצמך בתוך הקשר הזוגי ולומר לבעלך " לא עוד", "איני רוצה יותר".
ואולי במקום זה את בוחרת בטכניקות עקיפות. את מוכנה ליסוע להוריו, אך הוא צריך לפצות אותך ואת מרשה לעצמך לבקר את הוריו, לעקוץ את בעלך, לדרוש ממנו יותר לעבוד בבית בשביל פסח כי את סובלת ומגיע לך...
ואתה הבעל שמקבל הכל ברוח טובה כי הרי אתה חייב לה על הטובה הגדולה שהיא עושה בשבילך. האם לא היגיע הזמן שתברר לעצמך האם נסיעה זו אכן מחוייבת, הכרחית או שאולי יש פה רצונות חיצוניים, כמו לרצות את ההורים? אתה יכול להתפנק שם? וכיו"ב. או שזה נובע מעצמיותך ולא מסיבות צדדיות, ואם כן אשתך היקרה אינה עושה טובה בכך שהיא מקבלת אותך כפי שאתה באמת ומוכנה ליסוע ואינך חייב לפצותה.
אז מה עושים? מתבררים!
מהי עצמיותנו, מה המצה ומה תוספת השמרים? זו חגיגת העצמיות והזוגיות של פסח!!!
הכותב הוא פסיכותרפיסט, מטפל זוגי ומיני מנחה סדנאות