הצירוף "תורה ומדע בדיוני" לא בהכרח נשמע טבעי. המושג תורה משדר צליל של רצינות, נוקשות, של חשיבה עמוקה ומשא ומתן הלכתי ללא גלישה לעולמות מקבילים. לעומת זאת, המדע הבדיוני מזכיר בידור, חייזרים, טכנולוגיה עתידנית, גיבורי-על וצרכנות מערבית. הסתירה מתחדדת עוד יותר כאשר מבחינים שההלכה וההגות היהודית אפילו לא משיקות לעולם המדע הבדיוני. התורה לא מדברת על חייזרים, ההלכה אדישה לטכנולוגיה - לכל היותר תדון האם מותר או אסור להשתמש בה בשבת -, והאם יעלה על הדעת שפוסק הלכה אמתי יראה את "הנוקמים"?!
לפלא הוא אם כן שלייצור הכילאים הזה אכן יש נוכחות וביקוש. בפסטיבל "אייקון", שנערך בחול המועד סוכות האחרון ומיועד לחובבי מדע בדיוני, פנטזיה ומשחקי תפקידים, התקיים פאנל בעל הכותרת "פסקי הלכה בעולמות בדיוניים" ואף נערך לימוד במסגרת "בית המדרש שבין העולמות". גם במהדורה הקודמת הועברו תכנים עם אופי יהודי-דתי. וככלל, באירועים כאלה פלג הכיפות הסרוגות מכובד ביותר.
רמת הרצינות של החומר לא עקבית. החל משאלות חצי-מצחקקות על גיור ערפד ועל האיסור על הכישופים של הארי פוטר, עד לדיונים על היבטים אתיים שביצירת חיים ועולמות (שמוזכרים גם בתלמוד) ועל משמעות התשובה בעולם של סייבורגים - יש מקום לכולם, למי שרק מחפש להשתעשע, ולמי שהמגע בין שני התחומים מעורר אצלו תהיות גדולות.
בקיצור - גם אצלנו יש הרבה גיקים. ומסתבר שאולי יש גם תורה גיקית.
קשר זה, על פי הרב שג"ר זצ"ל (הרב שמעון גרשון רוזנברג), לא מקרי. כבר לפני עשרים שנה עמד הרב על החיבור הזה - בין הסופר המפורסם אייזיק אסימוב לבין, להבדיל, רוח הקודש. נקודת המוצא היא ההבחנה הפשוטה שהמדע הבדיוני איננו מתמקד בטכנולוגיה מפותחת או בחלליות. העטיפה העתידנית היא טפלה לעיקר, ומשמשת רק להצגת עולם דמיוני אך קרוב, בו ניתן לשאול שאלות עמוקות שלא צצות בעולמנו הצר והמוגבל, אך בכל זאת רלוונטיות להגותנו ולאמונתנו.
למשל, באחד הספרים של אסימוב מוצגת חברה מקומית בה אין אגו, וכל הבריאות מהצומח עד המדבר מקושרות תמיד אחת עם השנייה ומשתפות פעולה - עד כדי כך שהתודעה היחידה היא רוח האומה, שמכווינה את כולם בסדר מופתי לעבר עולם טוב יותר. בפני הדמויות הראשיות מוצעת האופציה לצרף את כל בריאות היקום למפעל אדיר הממדים הזה. ושואל את עצמו הקורא המאמין - לו דבר זה היה מתרחש במציאות, האם לא היה מדובר בימות המשיח, בהם ייעשו כולם לאגודה אחת לעשות רצון קונם? או לאשליה ועבודה זרה שתבלע אותנו כליל? והאם בכלל אנחנו רוצים לוותר על האישיות שלנו, על החופש הפרסונלי לממש את עצמנו? ואם לא, האם זה בכל זאת אומר שתמיד נחיה בעולם אלים ומנוכר, בו אדם לאדם זאב ואיש את רעהו חיים בלעו? סיפור זה מעורר שאלות עמוקות על העולם הבא, על מקום הפרט בתוך הכלל, על משמעות חדשה בתפילת הימים הנוראים, ועל לאומיותנו בעולם פוסט-לאומי.
דוגמא נוספת מני רבות מופיעה בסדרה "מסע בין הכוכבים" משנות ה-60. בפרק החמישי, שכותרתו "האויב שבפנים", תקלה טכנית גומרת לקפטן קירק, הדמות הראשית, להתפצל לשניים: קירק הטוב וקירק הרע. כל אחד מגלם צד של אישיותו של קפטן קירק האמתי. קירק הטוב הוא עדין וטוב לב, וקירק הרע הוא אלים ואימפולסיבי. אך לאורך העלילה נחשף כי קירק הטוב אינו מסוגל לקבל החלטות או לפעול בנחישות, וזקוק לקירק הרע על מנת לשמור על כושר המנהיגות שלו. לבסוף מתברר כי אף אחד משני הקפטנים אינו יכול לשרוד בנפרד. מסר הפרק הוא שאין מנוס מהסתירה הפנימית בין שני יצירנו, ושהיא זאת שעושה את גדלותנו. הצופה הדתי נזכר בדרשת חז"ל: "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך - בשני יצריך, ביצר טוב וביצר רע" (משנה ברכות). הוא גם שומע משמעות חדשה בדברי הזוהר הקדוש (פרשת וירא), לפיהם דוד המלך ירש מרות המואבייה את מידות האגו והתוקף, ובלעדיהן לא היה יכול למלוך ולהתגבר על אויביו. המדע הבדיוני מאפשר לנו לדמיין עולם שכולו טוב, שבו היצר הרע נעלם מהעולם, ולנסות להבין את ההשלכות של שינוי שכזה.
כללו של דבר: המדע בדיוני מרחיב את הדעת ופותח אותנו לאפיקים מעבר למציאות הצרה מאד, שלא עלו על דעתנו. ומהי מיסטיקה אם לא ניסיון להיחלץ מהחומר החונק ולהתעלות לעבר עולמות עליונים, להשיג הבנה שאינה תלויה בחושינו ובהשגתנו הכבולים והסופיים? המדע הבדיוני מספק לילוד האישה הסופי הצצה אל האינסוף - והקורא המאמין משם מוצא את דרכו לאור-אינסוף האלוקי.
במילים אחרות, המדע הבדיוני מרשה לנו להסתכל על מציאות מזווית שונה וחדשה. הוא מחלץ אותנו מהמוכר, מהמערכות וצורות החשיבה שכפינו על עצמנו (בנשמת הגיק המעודכן מחלחלת זעקת אפוקליפסה בסרט האחרון של אקס-מן: "לא עוד מערכות!"). הנורמות החברתיות שלא תמיד יש להן הצדקה של ממש, וגם הרציונליות הקשוחה מתמוגגות אל מול מלך הכבוד. כך אנחנו מקבלים בחזרה את החיפוש והציפייה הכנים אל האלוקי ואל האמת, שאינם תלויים בשום מערכת, אידיאולוגיה, צורת חשיבה או קיבעון. הקב"ה הרבה מעבר לכל הקווים הדמיוניים שיצרנו - והדרך בכל זאת להתקרב אליו היא שבירת הקונספציות, "זיכוך הכלים" בשפה הקבלית. "דווקא כשנשברת החוקיות המדעית, החברתית והפוליטית, ונוצר משחק של ריבוי אפשרויות, אנו עשויים לראות את האינסופיות של היקום. להבין שמה שקיים הוא רק אחת מתוך מלוא האפשרויות הטמונות באינסוף האלוקי" (הרב שג"ר, שארית האמונה).
מכאן הדרך קצרה לחשיבה על אדם אחר, שיכול לשמוע את מה שאחרים אינם יכולים לשמוע. המדע הבדיוני מחולל רוח חדשה, שהחסיד המחפש בכל מקום את הקדושה - "לית אתר פנוי מיניה" - אולי ימצא בו פתח לרוח הקודש.