למה יש פערים בהישגי הלימודים בין ערי המרכז לפריפריה?

הפער לא טמון רק בשעות הלימוד וההשקעה הכספית. לרוב זה רק מימוש פוטנציאל הזמן והיכולות של התלמיד שלא בא לידי ביטוי. הרב רפי פוירשטיין מציע מקצוע חדש

חדשות כיפה הרב רפי פוירשטיין 27/06/16 10:11 כא בסיון התשעו

למה יש פערים בהישגי הלימודים בין ערי המרכז לפריפריה?
דוברות, צילום: דוברות

כולם כבר יודעים שחייבים לשפר את החינוך כדי לייצר כוח אדם איכותי למשק הישראלי. אך איך עושים זאת? נראה שהתוכניות הרבות וההשקעות הרבות בפריפריה מקדמות את התלמידים אך לא מצמצמות את הפער בין המרכז לפריפריה הסוציו-אקונומית.

לפי נתוני מרכז 'אדווה' בשנת 2007 עמד אחוז הזכאים לבגרות מקרב הישובים המבוססים, על כ- 68%, בעוד שהאחוז של בני הפריפריה הסוציו-אקונומית, עמד רק על כ- 48%. בשנת תשע"ד {2013-2014} עמד שיעור הסטודנטים באוניברסיטאות ובמכללות, בגילאי 22-29 שמוצאם מישובים מבוססים, על כ- 22% לעומת כ- 13% מבני עיירות הפיתוח.

בנתונים אלה ודוגמת אלה, אין חדש. השאלה היא האם יש נקודה ארכימדית שיכולה להצביע על שורשי הפער, וממילא להציע אסטרטגיה לפתרון?

'שיטת פוירשטין' מציעה להתבונן על נתון חשוב נוסף שעשוי להסביר את הפער הקבוע והבלתי נתפס הזה.

לפי נתוני הלמ"ס ככל שעולה השכלת אבי המשפחה, עולה אחוז הניגשים לבחינה הפסיכומטרית. כשהשכלת האב הינה עד 8 שנות לימוד, ניגשים כ- 30% מהילדים לבחינה הפסיכומטרית וממוצע הציונים שלהם עומד על 500. ואילו כשהשכלת האב היא 16 שנים ניגשים כ- 70% מהילדים והציון הממוצע שלהם עומד על 600.

כשההורים נעדרי השכלה תיכונית ואקדמית, הם לא מסוגלים לתווך לילדים שלהם אסטרטגיות חשיבה ולמידה. אסטרטגיות אלה הם תנאי הכרחי למימוש הפוטנציאל האנושי של אותם תלמידים. התלמיד לא מקבל בבית את התיווך הנכון כיצד לארגן את חומר הלמידה ולחזור עליו לקראת המבחן. ובכלל כיצד חוזרים למבחן? וכיצד מנהלים את הזמן במהלך המבחן עצמו.

במהלך סיור מקצועי בארה"ב הזדמנתי לכיתה ה' בבית ספר ציבורי באינדיאנה ארה"ב. שאלתי חמישה ילדים, שישבו זה ליד זה, מתי ההפסקה הקרובה? קיבלתי חמש תשובות שונות בהפרש של רבע שעה אחת מהשנייה. חמש שנים הילדים הללו מבקרים בבית ספר, והם לא יודעים מתי ההפסקה. כיצד ינהלו הילדים את זמנם במהלך המבחן הגורלי של NO CHILD LEFT BEHIND''? שאלתי את המנהלת המודאגת. כיצד ידעו כמה זמן להשקיע בכל שאלה? כצפוי לא קיבלתי תשובה של ממש. אבל התשובה שלי ברורה. מיומנות 'ניהול הזמן' איננה נרכשת בבית, וגם איננה חלק מתוכנית הלימודים. החסך הזה יעמוד לתלמידים הללו כרועץ לאן שלא יפנו.

ומה על איסוף הנתונים השיטתי והלא אימפולסיבי? ומה על הדיוק? והבנת הוראות? ומה עם היכולת לעשות סינתזה של נתונים, למשל לתת כותרת לפיסקה שנקראה, לשיעור שנלמד?

חייבים לחולל מהפיכה אסטרטגית בת שני שלבים.

השלב הראשון הוא, לזהות את הפוטנציאל של התלמידים בפריפריה. ביום שהמורים, המנהלים והמפקחים ידעו ויווכחו שבכיתות שלהם יושבים מהנדסי העתיד, רופאי העתיד, חוקרי העתיד הם יתייחסו ביתר אחריות ונחישות אל משימת ההוראה ביודעם אל נכון שהפוטנציאל הגבוה נמצא שם.

השלב השני הוא, לממש את הפוטנציאל באמצעות הקנייה שיטתית של מיומנויות למידה וחשיבה. זה מקצוע! זה לא משהו שסופגים על הדרך, תוך כדי מקצועות התוכן. מיומנויות חשיבה ולמידה הינן לא פחות קריטיות ממתמטיקה, ממחשבים, מאנגלית. זו שפה שיש ללמוד אותה ברצינות כמו כל שפה אחרת. לא יהיו חמש יחידות מתמטיקה אם לא יהיו חמש יחידות חשיבה ולמידה.

אין כבישים עוקפים ואין מסלולים קצרים. רק שינוי בתשתית החשיבה של התלמיד הישראלי יגרום את השינוי הנדרש.

הכותב

הרב פוירשטיין הוא נשיא מכון פוירשטיין המקיים היום כנס "מימוש הפוטנציאל האנושי" זו השנה השנייה בבנייני האומה בירושלים.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן