נעים להכיר, שמי רונית, אמא לחמישה ילדים אשר בני הבכור הוא "ילד מיוחד", אם נדייק הוא כבר לא ממש ילד...אלא, נער מתבגר והוא בעל צרכים מיוחדים.
גידול ילד עם צרכים מיוחדים הוא אתגר משפחתי, מסע למיטיבי לכת, הוא מזמן לנו לא מעט אתגרים הן בקידום ובשיפור איכות חיי בננו והן מבחינת ההתמודדות החברתית והמשפחתית שלנו כהורים.
ב"ה, בימים של שיגרה יש לכולנו סדר יום מובנה ועמוס אשר נותן מענה לצרכינו וממלא את שעות הפנאי הרבות של בננו.
ימים של חופשה, הם ימים מורכבים עבור כל משפחה אך מורכבים שבעתיים למשפחה אשר אחד מילדיה הוא "ילד מיוחד". אין הכוונה לחופשת הקיץ ואף לא לחופשות בחגים אלא, עיקר הדברים אמורים לגבי חופשת ההכנה לחג הפסח.
למערכת החינוך חופשות רבות במהלך השנה יש המצדדים בעד החופשות בטענה כי התלמידים והצוות החינוכי זקוקים לאיוורור והתחדשות, בעיקר בימות הקיץ החמים, בהם קיים קושי אמיתי לתת לתלמידים לצאת להתאוורר מחוץ לכותלי מבנה בית הספר. מעבר לכך, יש מקום לאחריות חינוך הילדים על ההורים והחופשות מהוות זמן איכות משפחתי עבור חלק מהתלמידים.
מאידך, טוענים הורים רבים כי חופשות התלמידים אינן חופפות לחופשות ההורים, כך שלא זו בלבד שאין מדובר בזמן איכות אלא ,חמור מכך, הילדים נמצאים ללא מסגרת ולעיתים ללא השגחה מתאימה ונוטים שלא לנצל את הזמן באופן יעיל. עד כאן מקצת הטיעונים בעד ונגד חופשות מערכת החינוך בחינוך הרגיל.
אך כאשר, באים לדון בלוח החופשות של תלמידי החינוך המיוחד יש לקחת בחשבון פרמטרים נוספים שייתכן, ולא נתנו עליהם מספיק את הדעת עד כה.
ראשית, נתאר את המצב כיום:
לתלמידים הלוקים בפיגור קשה,עמוק, סיעודיים, פיגור בינוני רב-בעייתי ומורכב, משותקי מוחין ובעלי נכויות פיזיות קשות, אוטיזם והפרעות נפשיות קשות לוח חופשות מצומצם בהרבה מהלוח הרגיל ומותאם לצרכיהם ולצרכי משפחותיהם.
תלמידים בעלי פיגור קל, בעלי הפרעות התנהגותיות קשות, לקויי למידה, בעלי משכל גבול, מעוכבי התפתחות ומעוכבי שפה הלומדים במסגרות חינוך מיוחד זכאים להארכת שנת הלימודים עד סוף חודש יולי בלבד. תלמידים הלומדים בכיתות מיוחדות בבתי ספר רגילים אינם זכאים להארכת שנת הלימודים.
נניח לרגע לתלמידים הלומדים בכיתות חינוך מיוחד בתוך בתי ספר רגילים היות ומבחינה תפקודית מצבם, על פי רוב, אכן מאפשר קיום לוח חופשות רגיל.
התלמידים אשר "נופלים בין הכסאות" הם תלמידים בעלי לקות למידה מורכבת עד פיגור קל הלומדים בבתי הספר של החינוך המיוחד.
חופשת טרום הפסח לילדים בעלי פיגור קל מהווה "קריעת סוף" הן להורים והן לילד עצמו:
ראשית, תלמיד מבית ספר מיוחד השוהה בבית לרוב מבודד חברתית. היות וקבוצת השוים לו היא בבית הספר המיוחד, שלרוב הוא "על אזורי", כך שנגזר עליו לשהות בבדידות בימי החופשה.
בנוסף, לרוב יכולות התקשורת מוגבלות, יכולת העסקתם העצמית מוגבלת ביותר כך שעל הורה לילד מיוחד לדאוג להעסקתו באופן שוטף לאורך כל היום. כיצד ניתן להתארגן לחג כאשר עלייך לדאוג להעסקה מלאה במשך ימים שלמים?
פעמים רבות, תחומי העיסוק או ההתנהגויות מקשות מאוד על קיום שיגרה משפחתית (כך למשל: ילדים הפותחים את המקרר כל כמה דקות או שומעים את אותה רצועת מוזיקה בקולי קולות ללא הפסק) בחופשות בהן נמצאים ילדים נוספים בבית הדבר קשה שבעתיים .
בנוסף, בניגוד לחינוך הרגיל, קשה למצוא מסגרת חלקית שתעסיק את הילדים, הילדים צריכים להכיר את המקום והצוות ולא ניתן לרשום אותם לקייטנות זמניות כפי שניתן לעשות עם ילדים רגילים.
לעניות דעתי, יש חובה להשוות את מסגרות החינוך המיוחד הקלות (לכאורה) לאלו המורכבות יותר בכל הקשור לחופשות או לחילופין לקיים "קייטנה" בבתי הספר אפילו למספר שעות מצומצם בכדי להקל על העומס הרב, שגם ככה קיים ,על ההורים ובעיקר בכדי לשפר את איכות חיי הילדים אשר סובלים מחופשות ללא מבנה יום מסודר.
כותבת שורות אלו אחרי ליל הסדר השנה בתקווה שיגיעו לקובעי מדיניות בנושא כך שלשנה הבאה נגיע לליל הסדר קצת יותר "בני חורין".