דתים לא יכולים לגור לבד

מדוע כל כך חשוב לבני המגזר הדתי לגור עם אנשים כמוהם? לפי פרופסור אשר כהן והרב אילעאי עופרן לא מדובר דווקא בתופעה שלילית

חדשות כיפה אפרת קרסנר, כיפה 22/12/15 18:38 י בטבת התשעו

דתים לא יכולים לגור לבד
shutterstock, צילום: shutterstock

בשנים האחרונות ניתן להבחין ביותר ויותר פרויקטים המשווקים ישירות לציבור הדתי לאומי. אנשים דתיים רבים, בין אם בערים הגדולות או ביישובים, בוחרים לגור בסביבה דתית תומכת, כזו המציעה בית כנסת קרוב, בית ספר דתי לא רחוק מידי וחיי קהילה פעילים. ביקשנו לבדוק עד כמה חשוב לבני המגזר הדתי לגור עם "אנשים כמוהם", והאם נכון יהיה להאשים את החברה הדתית בהתנשאות ואליטיסטיות.

אריה גואטה, עובד בתחום ההיי טק, גר עם משפחתו בעיר הצפונית חיפה. גואטה נמנה בין אנשי המגזר הדתי שבחרו לקנות דירה בפרוייקט של חברת "באמונה" בחריש, הדירה שלהם אמורה להיבנות במהלך השנה הקרובה.

גואטה מספר לכיפה כי בניגוד להלך הרוח ולקמפיין שהציג את רוב הקונים כחובשי כיפות, כשפגש את הקונים הנוספים הוא פגש גם לא מעט חילונים שרכשו גם הם דירות בפרוייקט. "זה בניין שיתגוררו בו משפחות מעורבות, דתיות וחילוניות, ממש לא מה שנראה לפי הקמפיין, למרות שכתוב שזה מיועד למגזר דתי איכותי. האמת היא שגם לא מעניין אותי כמה משפחות ואלו סוגים של משפחות יגורו בבניין הזה".

לטענתו של גואטה בחלק מהבניינים בפרויקט ישתכנו אך ורק משפחות דתיות. "זה די מתאים לציבור הדתי לגור עם דתיים בלבד כי רוב האנשים הם פאסיביים, אין להם כוח להשפיע, לכן הם רוצים לגור עם אנשים כמוהם. אפשר לתרגם את זה לשחצנות, אבל אני פשוט חושב שזו פאסיביות ולצערי רובנו כאלה".

כאשר הוא נשאל מדוע הוא מעוניין לעבור לגור בפרויקט שממתג עצמו עבור בני המגזר הדתי בלבד, מספר גואטה כי המעבר נובע בעיקר מטעמים כלכליים, ולא מהרצון לחיפוש קהילה דתית איכותית, שכן הוא כבר משתייך לקהילה דתית בעיר חיפה "המעבר שלי ושל משפחתי לבניין החדש בחריש נובע גם מהרצון להתרחק מסביבה עירוניסטית וגם בגלל יוקר המחיה". גואטה הוסיף "אין ספק שזה נוח יותר לגור עם אנשים כמוני, כשארצה ללכת לארוחות שבת או להזמין, זה יהיה הרבה יותר פשוט".

גואטה:אין ספק שזה נוח יותר לגור עם אנשים כמוני(צילום: shutterstock)


החברה הדתית חיה בסתירה

" צריך להבין שזה צורך מאוד בסיסי, הרבה פעמים גם בעיר שהיא פתוחה יחסית למגורים עבור כל התושבים, דתיים לא יכולים לגור לבד" מסביר פרופסור אשר כהן, מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן. "זה נכון שבגרסאות הקיצוניות יש התכנסות לקהילות ויישובים מצומצמים מאוד. אבל בחברה הדתית לאומית זה הרבה יותר מפריע ויש סתירה מאוד גדולה, בניגוד למשל לחברה החרדית מכיוון שבשבילם זה מצויין, אין להם עניין בלהיות מעורבים כל כך בחברה הישראלית, אבל החברה הדתית כן רוצה להיות מעורבת וזו הסתירה".

הסתירה עליה מדבר כהן עליה היא המתח של החברה הדתית בין הרצון להשפיע ולהיות מעורבים במרחב הציבורי הישראלי, לבין ההסתגרות והמגורים המשותפים בחברת אנשים 'כמוכם'. לדבריו, הציבור הדתי שומע כל הזמן שצריך להיות עם כולם ולהשפיע על הציבוריות הישראלית, אבל בסוף בוחר להסתגר ולהתבדל בקהילה שלו.

בשביל להיות דתי צריך קהילה

"אני לא יכול להגיד שרוב הדתיים חיים ביישובים, כי על פי הנתונים רוב הדתיים חיים בערים הגדולות. הם לא חיים אך ורק עם עצמם אבל עובדתית זו תופעה גדולה, ובהחלט לא תופעה שולית. אפשר לראות את ההתבדלות בעיקר ביהודה ושומרון או אפילו בשכונות דתיות בתוך הערים".

"אני חייב בית כנסת קרוב ובית ספר דתי"(צילום: אילוסטרציה: shutterstock)

כהן טוען כי ההסתגרות היא לאו דווקא שלילית. "אני חייב להיות ליד דתיים כי אני חייב בית כנסת קרוב ובית ספר דתי. אין מה לעשות, בשביל להיות דתי צריך קהילה". כהן מציין כי ישנו מחיר שחלק מבני המגזר משלמים וישלמו על כך שהם גדלים בסביבה הומוגנית. "כשאני כל הזמן גדל עם ילדים שדומים לי, וכל הסביבה היא כבר כמוני, אז בפעם הראשונה שאני נתקל באופן משמעותי בחברה אחרת זה רק בצבא, אני יכול לחטוף הלם תרבות אחרי כל כך הרבה שנים. אנחנו כל הזמן מרגישים שיש צורך להכין את הצעירים הדתיים למפגש עם האחר. ויש לנו המון מוסדות כביכול דתיים, אז המגורים שמיועד לבני המגזר בלבד הרבה יותר מסודרים עבורנו".

לדעתו של כהן אין סיבה לדאגה "אני לא חושב שצריך לשנות את זה או לנקוט בפעולה שתכריח את בני המגזר לבוא ולגור בשכונות פתוחות בערים הגדולות. בסופו של דבר כל אחד יבחר את מה שמתאים לו".

האשליה של קהילה הטרוגנית

הרב אילעאי עופרן, רב הקיבוץ הדתי של קבוצת יבנה, שרוב תושביה מגדירים את עצמם כדתיים ליברליים בדעותיהם, טוען כי גם אם ננסה ליצור את הקהילה הכי הטרוגנית שקיימת, לא נצליח למצוא קהילה מגוונת. לדעתו של הרב עופרן, כמה שננסה להרחיב את הקהילה, היא עדיין תראה הומוגנית בעיניי אנשים שלא משתייכים אליה. "אנחנו משוכנעים שיש מרחק שנות אור בין הר עציון לבין הר המור. אבל מבחינת החילונים, ההבדל בין הרב בני לאו לרב טאו לא קיים. הם שניהם דוסים. אם אני אומר שהדרך שלי היא דרך הגיוון, אז אני אוטומטית פוסל את אלה שאומרים שהדרך שלהם היא לא הגיוון".

"אנשים דתיים כל הזמן אומרים, יש אצלנו את כל הקשת הדתית ואז אתה מתעמק ורואה מהי הקשת - כאלה שהולכים לישיבה מאוד תורנית וגם כאלה שהולכים לישיבה קצת פחות שמרנית. אבל בסופו של דבר בעיניי האחר, בעיניי החילוני אנחנו נראים בדיוק אותו הדבר" מנפץ הרב עופרן את האשליה לפיה הציבור הדתי הליברלי חי בקהילות הטרוגניות.

אנשים לא גרים אחד עם השני, הם גרים אחד ליד השני

"המצפון אוכל אותנו כי אנחנו כל הזמן רוצים להיות מעורבים בחברה. אני למשל חי בקיבוץ יבנה, בקהילה סופר הומוגנית, אני לא מספר לעצמי שאני פוגש כל מיני סוגים של אנשים. וזה נכון במיוחד לקהילות שחרטו על דגלם את דגל הגיוון. אין דרך לבנות קהילה כזאת. מי שרוצה לגור בקהילה מגוונת למשל שיגור בעיר הגדולה כמו אשדוד, וגם שם - אנשים לא גרים אחד עם השני, הם גרים אחד ליד השני".

לסיום אמר עופרן כי לדעתו התופעה של דתיים שעוברים לגור ביישובים או בשכונות לבני המגזר הדתי בלבד, הפכה ליותר פופולרית בשנים האחרונות "זה מאפיין צפוי וטבעי של חברות אידיאולוגיות, אם חשוב לך לחיות ברמת מודעות גבוהה אז אתה מוצא את עצמך עם אנשים שדומים לך". לדעתו המחיר שהחברה הדתית עלולה לשלם היא הניכור שהאחר ירגיש "בסוף הבשורה נשארת אצלנו, וזה נתפס כאליטיזם שחצני. זהו מחיר שאין לזלזל בו. שארץ ישראל לתורת ישראל שנשארת בקמצוץ של עם ישראל. יכול להיות אולי שהפתרון הוא לעשות את זה בכמה שלבים בחיים. שיש עת להסתגר ועת לצאת החוצה" מסכם עופרן.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן