בתקופה קשה זו של פיגועים, כאשר התקשורת מדווחת מהשטח באמצעות צילומים של מראות וקולות המעוררים בכולנו זוועה, הלם, חרדה, חלחלה ובהלה בלב כולנו, עלינו לשים את לבנו למתחולל בלב ילדים החשופים גם הם כמונו לאותו מידע בדיוק. את הנזקים מחשיפת היתר לא תמיד נזהה בטווח הקרוב. ייתכן שההשפעות המזיקות יצופו בעוד מספר חודשים או אפילו שנים. על כן מומלץ ראשית ומעל לכל לצמצם את כמות החדשות שאנו צורכים. להסתפק בהצצה מידי פעם במבזקים שבטלפון הנייד שלנו ולא להשאיר את הטלוויזיה און ליין דולקת. כמו כן רצוי להימנע מאמירות שיש בהן הבעת פחד או הבעת שנאה או הבעה פוליטית לפני הילדים (שימו לב: ילדים מקשיבים לכם גם כאשר אתם מדברים בטלפון או נדמה לכם שהם עסוקים במשחק). ההבעות האלו נשארות חרוטות בלבם זמן רב. זוהי גם תקופה שאינה טובה לשלוח את הילד לבתי חברים או משפחה. בביתנו עוד יש לנו בקרה על מה רואים ומה שומעים, קשה לשלוט על התכנים הלא רצויים אליהם נחשף הילד מחוץ לבית. ולבסוף: להסביר את המדיניות הביתית הזו גם לאחים גדולים, גם לגננות בגן : אנא צמצמו בתגובות, בשיח, בדיון בנושא. לילדים עוד יהיה מספיק זמן כדי לדעת באיזו מציאות קשה אנו חיים, בלי לגרור איתם טראומות ילדות.
מה קורה כאשר הילדים הם אלה הבאים בשאלות?
כאשר הילדים עצמם מגיעים אלינו בשאלות (נחשפו במקרה לתכנים שלא היינו רוצים שייחשפו אליהם), יש להשיב להם בהתאם לגיל ולרמת ההבנה שלהם. ילד בגילאי גן יסתפק בתשובה: "נכון, המקרה שקרה באמת מקרה עצוב, אבל החיילים והשוטרים שלנו שומרים על כולנו". גם אם הילד משתמש במלים קשות כמו "רצח", "הרג", "דקר בסכין" וכו', אנחנו נעלים מהתשובה שלנו את המלים הקשות ונשתמש בטרמינולוגיה מרוככת יותר. אפשר לומר למשל "נפגע" במקום "נדקר", "מת" במקום "נרצח" וכו'. והשימוש במלים הללו רק כאשר אין ברירה והילד שב ואומר אותן. אם לא, אין צורך להרחיב. רק לומר שהמקרה שאליו נחשף באמת מקרה קשה ועצוב לנו שכך קרה, אבל יש מי שמגן עלינו. שאלות כמו "למה הערבים עושים לנו את זה?" אפשר בהחלט לספר על סכסוך ארוך שנים על שטחי אדמה (בגיל גן אפשר לומר: כמו שילדים בגן רבים לפעמים על המקום בנדנדה או בארגז החול, בגילאים גדולים יותר אפשר להרחיב בהדרגה). על השאלה: "האם כל הערבים רעים ורוצים להרוג אותנו?" ודאי שנענה כי לא כך הדבר, אלא מדובר רק בחלק קטן. תשובה זו תיטע בילדים ביטחון והם לא ייכנסו למתח ולחרדה לנוכח כל ערבי או ערבייה שהם פוגשים בקניון או במרכז הקניות או במקומות בילוי אחרים.
הפגת חרדות ופחדים באמצעות ספרות, יצירה ותפילה
יצירות ספרות רבות הכוללות שירים וסיפורים לילדים עוסקות בהפגת פחדים, כדאי לספר אותן לילדים המביעים פחד. שמירה על שגרה ועל סדר יום קבוע בלי שינוי בתכניות "בגלל המצב", גם היא תועיל להפגת הפחדים. שימו לב אם יש שינוי בהתנהגות הילד. לא תמיד הילדים מביעים פחד. לעיתים הם מתביישים להודות שהם פוחדים ומסתירים את הרגשתם. שיחה בעקבות סיפור או שיר למשל, יכולה להציף את הפחד החוצה, כי הרי לא מדובר בי אלא בילד שבסיפור. וכאשר ילד מספר איך מרגיש הילד בסיפור הוא בעצם מספר על עצמו. עבודות יצירה - ציור, גזירה, כיור בפלסטלינה הן פעולות תרפויטיות האמורות לסייע גם הן להרגעת הילד. ילדים המתחנכים במסגרות חינוך דתיות יודעים לספר על תפילה שעוזרת להם להירגע ולהרגיש בטוחים. כל אלה הן דרכים שכל הורה המכיר את ילדו יידע לנתב אותו לאחת מהן או לחלק מהן.
הכותבת היא ראש החוג לגיל הרך במכללת שאנן הדתית האקדמית לחינוך בחיפה