אין מבוגר שיכול לשכוח את הצלצול הצורם של פעמון בית הספר שבישר בצורה מחרישת אוזניים על סיום השיעור וההפסקה. הצלצול היה מגיע מפעמון מתכת פשוט שפטישון קטן היה מכה עליו במהירות. הילדים היו מנסים מידי פעם לטפס ולדחוף מקל או משהו אחר כדי לעצור את הצלצול לקול צהלות חבריהם. בשנים האחרונות ננטש הפעמון הפרימיטיבי והוחלף בתחילה במערכות שניגנו ברמה של אוטו גלידה ולאחר מכן במערכות כריזה אלקטרוניות שמשמיעות מוזיקה נעימה וערבה לאוזן ומאפשרות להנהלת בית הספר להעביר מידע ומסרים בצורה פשוטה וקלה.
קול החריקה של הגיר על הלוח השחורירוק בבית הספר היה חלק בלתי נפרד מהילדות של רבים מאיתנו. המורה היה מחזיק בגיר הלבן (או הצבעוני למשוכללים יותר) שהיה מלכלך ומאבק את ידיו ובגדיו של המורה. הגיר היה נשבר לעתים קרובות תוך כדי כתיבה והוא היה נמחק בעזרת ספוגים גדולים שהיו מסריחים עם הזמן מגיר. הגיר הוצא משימוש בבתי הספר עקב ממצאים רפואיים שהעלו את החשד כי הוא מסרטן. את הגירים החליפו הטושים הצבעוניים שנמצאים עד היום בבתי הספר (שאין להם כבר מסך ענק במקום לוח).
אחות בית הספר הייתה הבילוי האולטימטיבי למי שלא חשק לשבת בשיעור משמים או סתם רצה לשפוך את ליבו בפני מבוגר. בכל בית ספר הייתה אחות צמודה שהייתה מטפלת בפצעי הילדים ובתלונותיהם הבריאותיות. עם השנים המימון לאחיות בית הספר צומצם והוקטן ובוצע תהליך הפרטה שהביא לכך שהיום הן מגיעות רק למתן חיסונים בבית הספר, כל אחות מופקדת על כמה אלפי ילדים מה שמונע באופן מובן מאליו את הימצאותה בבית ספר אחד.
ארגז החול היה זירת המשחקים המרכזית של כל בית ספר, הקטנים היו משחקים בחפירת ובניית ארמונות ואילו המבוגרים יותר היו מכינים ממנו 'קובבות' בוציות אותם היו מיידים האחד על השני... כמובן שאת החול היו הילדים מביאים הביתה בתוך הנעליים למורת רוחן של האימהות. ארגזי החול הוצאו מרוב בתי הספר בשל זיהום אפשרי והעובדה שחתולים היו מטילים בהם את צרכיהם. על פי משרד הבריאות בתי הספר אמורים לכסות מידי ערב את ארגז החול בכיסוי מיוחד מה שהפך את ארגז החול למטרד והוא הוחלף במקומות רבים למשטחי ספוג ייחודיים.
לסיום, מפית האוכל (הרקומה למשקיענים) הייתה חלק בלתי נפרד מציוד הילדים בכיתה א'. המפית הייתה נפרסת על השולחן בעת ארוחת העשר ועליה הייתה מונחת פרוסת הלחם מרוחת הגבינה והזיתים. ילדי ההלו קיטי והבאטמן נטשו מזמן את מפיות הבד המיושנות, כפי שאנו המבוגרים איננו משתמשים בממחטת בד כדי לקנח את אפנו ושוב ושוב. ובכלל הילדים של היום הם לא הילדים של פעם כמעט משום בחינה.
האם בכתבה הבאה מסוג כזה בעוד כמה שנים גם המורה יופיע ברשימה והילדים יגחכו בשביל מה צריך משהו מבוגר בכיתה כשהמחשב מסביר לבד הרבה יותר טוב ובלי בעיות משמעת... ימים יגידו.