על 'השד העדתי' המנתק שחורים מלבנים מדברים בקול רם החל מימי סאלח שבתי של שנות ה-60 ועד מחאת האתיופים של 2015.
על 'השד התימני' שגורם לחוסר סימפטיה עד שנאה של ממש
בתוך 'עדות המזרח', אין אינו פוצה פה.
המוני 'בני עדות מזרחיות אחרות' לא מחבבים בלשון המעטה את התימנים. הסיבות, מטופשות להפליא;
סטריאוטיפים של קמצנות, פרימיטיביות, וצבע שחור חזק ובולט יותר
הגורמים ל'בני עדות המזרח האחרות' להתייחס לבני העדה התימנית
בזלזול והתנשאות לא מרומזים בעליל;
נאמרים בקול רם דברים פוגעניים מפורשים שהם הרבה יותר מ'תחושת קיפוח' הקיימת בין שחורים ולבנים המדסקסים יחד על התרבות הישראלית.
חלק ניכר מ'בני עדות המזרח האחרות' לא מסוגלים לדמיין את עצמם יוצאים לדייט עם תימניתימניה, גם אם יופי וחמלה מצויים במיועדת.
לאחרונה, פונים אליי כדי להוציא את 'השד התימני' מהבקבוק.
כתימני, ניסיתי להתנער בהתחלה מכל קשר לשנאת התימנים
ומעדתיות בכלל.
טענתי בשפה רפה שדווקא הרבה אנשים אוהבים את התימנים. למשל, עולי אמריקה הנוהגים להתחתן פעמים רבות עם בניבנות העדה התימנית. אבל אז נזכרתי במורה שלי, אי שם ביסודי.
במקום לעשות 'כוחות' במשחק הכדורגל בשיעור החופשי הוא הכריז
"תימנים נגד מרוקאים"...
התאמצתי לשכוח את המקרה הקומי משהו,
אבל אז זיכרוני בגד ברצוני לשכוח מאין באתי והזכיר לי את אבי, שזרק עליי כיסא בפנימיה שבה ניסיתי ללמוד ושנא אותי שנאת מוות רק כי הייתי בן לעדה שאין סיכוי שהוא היה מתחתן איתה גם אם הבחורה היתה יפה ומופלאה.
הבנתי שאין מנוס אלא מלהוציא מהארון השחרחר את הג'יני (שד, בערבית) התימני.
להאזנה למוזיקה שלי
וצפיה בקליפ החדש "אנחנו לא בוכים"