מתכננים קידוש בבית הכנסת או לחברים? הולכים לקידוש? קראו מהם חמשת הדברים שלא ניתן לעשות קידוש בלעדיהם, עם הוראות שימוש כמובן. בתאבון!
קוגל עם מלפפון חמוץ:
אין קידוש בלי פשטידת האטריות החומה הזאת. הקוגל שבמקור היה הפתרון האידיאלי בירושלים הענייה כדי לכבד את האורחים בקידושים הפך למוצר יוקרה שמחירו יכול להאמיר בקידוש גדול למאות שקלים. החומרים שמרכיבים אותו פשוטים בתכלית - אטריות, סוכר וקינמון אך הסוד טמון בתזמון של שפיכת הקרמל הרותח על האטריות. אל תנסו את זה בבית לבד.
המלפפון חמוץ שמגיע באופן קבוע יחד עם הקוגל הוא חידה בפני עצמה כיצד הוא קשור לחגיגה, אך למרות זאת אי אפשר בלעדיו. זקני ירושלים מספרים, כי בימים עברו לא היו מגישים אותם יחד, המלפפון חמוץ היה מוגש לבדו אל השולחנות וכאשר אכלו אותו האנשים וגירו את תאבונם הוגשה להם פשטידת האטריות החמה וסתמה את תאבונם.
 |
|
(צילום: shutterstock)
|
דג מלוח:
זנב הדג מלוח - ה'הערינג' המסורתי אף הוא היה חלק מהתפריט הירושלמי הדל שנכפה על תושביה העניים מרודים של ירושלים. הדגים המלוחים שמחירם היום האמיר, היו בירושלים של פעם מוצר זול המותאם לכיסם של התושבים הדלים אך מאושרים.
כמובן שאי אפשר להגיש את הגוש השמנוני והמלוח מבלי לצרף אליו קיסמי עץ כמיטב המסורת. חדי העין יבחינו כי תמיד ישנם יותר פיסות דג מאשר קיסמים, אל תסיקו מכך מסקנות עמוקות מידי, הסיבה היא בדרך כלל עצלות של הילדים שמסייעים בתחיבת הקיסמים.
 |
|
(צילום: shutterstock)
|
קרקר:
אם כבר בדג מלוח עסקינן, אי אפשר לדלג על ידידו הטוב ביותר של ההערינג - הקרקר הצהבהב. דג ללא קרקר כדג ללא מים. המהדרים יעשו סנדוויץ' של שני קרקרים כשהדג בתווך. בכל מקרה, אזהרת אכילה: יש לדחוס את הקרקר עם הדג שעליו בביס אחד גדול, אלא אם כן יש לכם חולצה רזרבית בקרבת מקום...
רוגלעך:
כוחה של המסורת יכול להתגבר על כל מוראות הזמן (והטעם). כך גם בקידושים מושקעים למדי בהם תראו פרליני שוקולד עשירים, דג סלומון שלם ומבחר עוגות מיוחדות ומעוצבות, יש עדיין מקום לרדידי בצק השמרים והשוקולד. גם הם שלא במפתיע, מקורם מהניסיון הירושלמי להעניק לאורחים משהו משביע מחד וזול מאידך.
הרוגלך שמגיעים תמיד במצב דביק-דביק מאד עדיין נחשבים לעוגות זולות יחסית וככל שיהיו טריות יותר כך יגברו הסיכויים שיחוסלו בהתלהבות על ידי קהל הסועדים.
קולה:
המשקה תוסס, שחור, דביק-מתוק מתנוסס כמעט על כל שולחן אירוע ובטח קידוש של שבת בבוקר. המהדרים מקפידים להניח בקבוק על כל שולחן למניעת צעקות ה"תעביר לי את הקולה" והברכות השחורות והדביקות על הרצפה.
אין כמו הקולה בכדי לפרק את שמנוניות הקוגל וההערינג ולגמור על התיאבון באופן סופי.
ולסיום המלצה חמה: נשואים? האישה טרחה והכינה לכם סעודה מלאה? תחשבו פעמיים לפני שאתם בולסים בהתלהבות את הקוגל וקחו בחשבון שלאחר 2 פרוסות מהבילות מהאטריות המתוקות (והקולה והדג מלוח עם הקרקר והרוגלך) הסיכוי שתצליחו לאכול אחרי זה בבית דומה לסיכוי שתצליחו להכין קוגל ראוי לשמו באופן עצמאי בבית בניסיון הראשון (ואפילו העשירי).
שבת שלום.