שחנ"ש במוצ"ש: מטאור

בעקבות עבודה עם מטופל התמלאתי חרדה שכדור הארץ יתפוצץ מפגיעת מטאור. איך הצלחתי לשכנע את עצמי שהקב"ה ישמור עלינו ומה הקשר לפרשת נוח?

חדשות כיפה אסף פני אל 25/10/14 20:56 א בחשון התשעה

שחנ"ש במוצ"ש: מטאור
Shutterstock, צילום: Shutterstock

הייתה לי פעם תקופה קשה. זה היה כשטיפלתי באנשים במרפאה לבריאות הנפש. כשעובדים עם מטופל, לפעמים הוא מצליח "להעביר" אליך חלק ממה שעובר עליו. ועבר הרבה על המטופל שלי- הוא פחד לצאת מהבית, לעלות על אוטובוס, להיפגש עם חברים. חרדות. מי שלא חווה- לא יבין. אבל אחרי כמה מפגשים- אני התחלתי לחוות. התמלאתי בחרדות. אחת החרדות המוזרות שהיו לי- שכדור הארץ יתפוצץ. איך? מטאור יפגע תוך שניה בכדור הארץ הקטנטן והשברירי שלנו- ופתאום כולנו מרחפים בחלל ונחנקים למוות בתוך האינסוף.

זה היה מפחיד ומוזר. ניסיתי עם השכל לשכנע את עצמי שזה לא יכול להיות. הרי הקב"ה שומר עלינו. הרי הוא הבטיח שלא יביא יותר מבול, שלא ימחה את המין האנושי. אבל כאן עלתה בעיה קשה: האם האמונות שלנו מכתיבות לנו את הרגשות או שמה שאנחנו מרגישים משפיע על האמונה שלנו? מכיוון שהרגשות שלי היה חרדות- אז הן שכנעו את השכל שלי. בעצם, למה שהקב"ה לא ישמיד אותנו? הרי הוא הביא לנו שואה, וזה גם משהו שלא האמנו שהוא יעשה. וחוץ מזה שכתוב בגמרא ש"ששת אלפים שנה עולם קיים, ובאלף השביעי- נחרב". הנה, הוכחה.

דבר דומה קרה לי בסדנת פסיכודרמה רוחנית שהעברתי. למדתי עם המשתתפים מקור נפלא: כתוב שבערב שבת, מלווים את האדם שני מלאכים- מלאך טוב ומלאך רע. הבאתי מקורות לזה שהמלאכים האלה מלווים את האדם במשך כל היום. לכן, יש הלכה שאומרת שכשנכנסים לשירותיים, צריך להגיד: התכבדו מכובדים. יעני- מלאכים יקרים, חכו לי פה, אני הולך לעשות משהו קצת מסריח.

אחרי הלימוד, התחלתי את הסדנה. כל אחד דמיין את המלאכים שלו. כל אחד גם סיפר לנו מה המלאכים שלו אומרים. בחור אחד, שחווה בעבר אלימות מצד אמא שלו, סיפר לנו ששני המלאכים שלו הם רעים! הם דוחפים אותו מאחור ומקדימה ומאחלים לו את כל הרע שבעולם. וכך שוב- המצב הרגשי משפיע על האמונות שלנו.

לא יודע איך נח הצליח לשקם את החיים שלו אחרי המבול. האמת היא, שהוא שקע בשתיית אלכוהול ובניתוק מהעולם. אני? שוקע באלכוהול משלי- בעשיה, ברעש, בעבודה ובבילויים. אבל כשמגיע השקט ונעלמות הסחות-הדעת, צילה של פרשת נח מעלה לי רעד קל.

שתי הדרכים פרושות בפני- אחת, להגביר את האמונה, להתעמק במקורות, לבנות קומות של בטחון בה'. השניה- לטפל בחרדות, להבין מאיפה הן נובעות ולספק לעצמי רוגע פנימי ואמון ביציבות של הקיום שלי.

האמת היא, שאני מאמין שצריך להתחיל בדרך השניה. אפשר לתת לכלב המון הרצאות איך לדבר, אבל אם הוא כלב- הוא לעולם לא יצליח. אין לי מושג אם המשל הזה קשור, אבל הוא פחות או יותר אומר שקודם כל תטפל בבסיס האנושי שלך. אחרי זה תטפס קומה ותבנה את האמונה. האם יש קומה אחרי? לא יודע, אבל יש לי פחד גבהים.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן