חשבתם שקשה להתחתן? לאתיופים קשה יותר

זה היה ממש מפגש אקראי. סתמי, כמעט חסר משמעות. בטח לא צפוי. מתן זרה, 29, תושב פתח תקווה עשה דרכו מיום עבודה רגיל אל ביתו. בדרך, תוך כדי המתנה לאוטובוס, הוא נתקל בחבר ותיק - בן גילו. החבר כמו מתן, צעיר, יליד אתיופיה, בוגר ישיבה, עם קריירה יציבה, ותואר איכותי בהנדסה אלקטרונית. רק דבר אחד חצה בין שני החברים האלה, מתן עשה את דרכו לאישתו ושלושת ילדיו, ואילו החבר, עודנו רווק. בסופה של השיחה הזו נולד ארגון: 'שבעה דורות - מיזם היכרות לדתיים בני העדה האתיופית'.

"כשחזרתי הביתה, עלתה בי המחשבה כיצד אפשר לשפר את המציאות של רווקים שמתקשים למצוא את זיווגיהם בעדה", מסביר זרה "ישבתי עם עוד חבר והתחלנו לעלות רעיונות. בהתחלה חשבנו להקים מפגשי שבת, אבל אחרי ייעוץ עם עוד כמה אנשים הבנו שמפגשים חד פעמיים לא תמיד עובדים וחשבנו על מפגשים עוקבים שבאים מספר רווקים ורווקות בתקווה שמין ימצא את מינו".

הרעיון צלח. רבים התלהבו, קצב הרישום היה יוצא דופן. הציבור הדתי לאומי עוסק באינטנסיביות ברווקות המאוחרת ומסתבר שהאתגר לא פסח גם על יוצאי אתיופיה. בית הספר אמ"ית בפתח תקווה, פתח בפניהם את שעריו כאכסניה לפנויות פנויות וכבר במפגש הראשון מצא עצמו מתן עם 40 רווקים ורווקות שמחפשים ומחפשות את הזוגיות שלהם.

השם: 'שבעה דורות' הוא למעשה פרפרזה למסורת ההלכתית של יהדות אתיופיה, שאוסרת נישואים בין קרובים. על פי יהדות אתיופיה, קרובים משמע שבעה דורות. על פי המסורת, טרם האירוסין פורסים הקסים - המנהיגים הדתיים, ובני המשפחה של בני הקהילה, את אילן היוחסין של בני המשפחה, ובוחן את הקשר המשפחתי בין השניים. במידה והצלחנו להחזיק שבעה דורות, שיהיה במזל, אם לא - זה כבר סיפור אחר.

"כדי לנסות לשדך בין הזוגות, הבנו שאנחנו מוכרחים לעשות התאמות, להבין מי מתאים למי, על פי קריטריונים ובקשות”, מספר זרה על המפגשים בין הרווקים והרווקות בני העדה. "בשביל למלא את התוכן - שלא יהי סתמי, הרב משה סלומון מעמותת הנני מגיע להפעיל סדנאות שונות".

מתן זרה (באדיבות המצולם)

נו, ויצא מזה משהו?

"המפגש הראשון היה מצוין, גם המבנה וגם ההפעלה. אבל החמצנו משהו. שמנו לב שלא היה מפגש בלתי אמצעי בין הגברים והנשים. לא הייתה להם הזדמנות להיות אחד מול השנייה. הייתה תחושת החמצה, הפקנו לקחים, ואז הוספנו מימד שיווקי ידוע ויותר מפותח - ספיד דייטים, שהוסיף המון לתחושה של האנשים”.

כיום המיזם פותח את שעריו בפני כמה שיותר יוצאי אתיופיה מהציבור הדתי. הפעילות רצה בעיקר סביב הרשתות הוירטואליות - הפייסבוק הפופולארי, כשבממוצע מקבל כ-2 נרשמים מידי יום. כרגע הארגון עומד על מעט יותר ממאה חברים. אבל גם העולם האנושי מקבל ערוץ משל עצמו. יוזמי שבעה דורות, פונים גם לישיבות, אולפנות וגרעינים תורניים.

"הנטייה היא באמת ללכת למקום האישי, כי בסופו של דבר אנחנו רוצים שאנשים יגיעו ויתאימו לאחרים", מוסיף זרה. "לדוגמא, אנחנו רוצים לשים דגש על הציבור הדתי, ולא רק מסורתי. ודווקא בציבור הדתי לא תמיד מסתובב בזירות הוירטואליות".

הארגון מורכב משישה בני הציונות הדתית והעדה האתיופית - אביהו מוצא, חגית מרשה, קינדה פרדה, סולומון, דני הישם ואדווה דסה, פועלים בהתדבות מלאה מתוך אמונה ורצון לתת מענה לבעיית הרווקות המאוחרת שאינה פוסחת על שום קהילה או אדם.

"אתיופים לאתיופים"

צריך לדבר על הפיל בחדר. שבעה דורות נועד לרווקים ורווקות דתיים בני העדה האתיופית. רק לבני העדה האתיופית.

"מבחינת הקהילה אין שום בעיה להתחתן עם כאלה שאינם אתיופים, אבל יש פה אתגר. זה לא עניין תרבותי, זה לא אשכנזי שמתחתן עם מזרחית, זה משהו שהוא באמת שונה במהות. בעולם בו אנו חיים לאנשים טוב ובריא לחיות עם המוכר. השונה מפחיד אותם. זה קיים בכל העולם וקיים גם פה בישראל. אי אפשר להתעלם מהפן הברור - הצבע. ברגע שרואים בחור שחור עם לבנה, אנחנו מזהים בברור את השוני, את החריג. ואילו כשאנחנו רואים זוג שהם שונים ברקע, כמו מרוקאי ואשכנזית, זה לא ייהפך להיות יוצא דופן. זה כבר מקובל".

"יתרה מכך , מבחינה סטטיסטית 90 אחוז מבני הקהילה מתחתנים בתוך הקהילה (אחוזים דומים קיימים בקהילות אחרות. ד”ב), המטרה שלנו היא לאחד כמה שיותר זוגות, ודבר זה ניתן להשיג על ידי פנייה לקהל יעד רלוונטי. במקרה שלנו, מדובר בבני הקהילה".

הלוגו של המיזם

אבל אתה מקים ארגון שנועד רק לאתיופים, זה לא תוקע אתכם?

"פה אני חולק עלייך. להתחתן עם מי שאינה אתיופית זה לא עליית מדרגה. זה לא הופך אותי למשולב בחברה יותר. יכול להיות שמצאתי אחת שאינה אתיופית והתחתנתי איתה. זה מבורך ושיהיה במזל, אבל בסוף אלו שמתקשים להתחתן עם האתיופים זה כאלה שאינם אתיופים. הם ובעיקר ההורים שלהם. אני שומע את זה לא מעט, ואתה יודע מה, במציאות שקיימת היום, שאנשים מפחדים מהשונה, אני יכול להבין אותם, אבל אני לא מסכים איתם".

"בעתיד הלא רחוק, כאשר הבדלי התרבויות לא יהוו פער לקבלת האחר, נמצא יותר זוגות מעורבים אך עד אז אנחנו מחוייבים לתת מענה למציאות שקיימת היום", הוא מוסיף. " צריך לציין שהארגון מקבל פניות מפנויים ופנויות שאינה מבני הקהילה והם מתקבלים בברכה, אם כי הכמות היא קטנה מאוד".

איך אתה מסביר את אותם אנשים שחוששים להתחתן עם אתיופים?

"מימד הצבע. אין בכך ספק. גם הבן שלי שהוא מאוד בהיר, כי אשתי אתיופית בהירה, לא יוכל לברוח מזה בעתיד הקרוב והרחוק. הוא בכל זאת נחשב אתיופי על אף שהוא יותר בהיר מכמה מזרחיים שאני מכיר. גם אין לו ממה לברוח. השילוב הזה - כאילו אם אנחנו נתחתן אז אנחנו נשתלב, היא תפיסה בעייתית בעני. יש עמותות שפועלות כדי לשלב אותנו בחברה. הצבא זה גוף שמשלב חברה, חינוך הוא שילוב, אבל לעומת זאת חיי נישואין הוא לא מימד לשילוב, זו החלטה אישית ועצמאית”.

דווקא, הציבור הדתי לאומי, תמיד מתגאה בזוגות המעורבים שלו.

"אזו לא טענה נכונה. מבחינת ההיכרות יש יותר דתיים אתיופים ודתיות אתיופיות שמכירים וחיים באופן אינטגרטיבי עם דתיים, ומכוח הנסיבות וההכרות עם הציבור הזה הם מוצאים אחד את השנייה, ואילו הציבור החילוני בני העדה האתיופית הרבה יותר הומוגניים. תסתכל במרכזי המגורים, הם הרבה יותר גדולים. החילוניים שבעדה האתיופית מפתחים קומונה שפחות פנויה לקשרים, אז ממילא הסיכוי לממשק עם החילוני שאינו אתיופי הוא קלוש. האתיופים הדתיים מעורים יותר, הם בתנועות נוער, הם בישיבות באולפנות, אז הסיכוי שלהם להכיר גדול. אבל הציבור הדתי לא מתחתן עם האתיופי הדתי מסיבות אידיאולוגיות אלא מתוך אינטראקציה וזה לגיטימי. כשתהיה יותר אינטראקציה אצל החילוניים תראה יותר זוגות מעורבים אצלם”.