ראיתם פעם טרול ענק הולך לצד חנון לבנבן ומלוקק?
זו בערך התמונה (שקצת הקצנתי כפארודיה) המשותפת שלי ושל שותפי, אושרי, כבר עשר שנים.
מי שרואה אותנו ביחד לא מבין מה הקשר, אבל גם מופתע מהדינמיקה, מזה שהוא משלים משפטים שלי ושאני זוכר בעל-פה את מספר תעודת הזהות שלו.
בוא נבהיר דבר אחד חשוב: אנחנו לא שותפים רומנטיים (וצריך להגיד את זה פה ב2014), אבל בכל אופן, רציתי לספר שחוקרי הזוגיות התלבטו רבות האם אנשים מסתדרים עם מי שדומה להם ביותר או ש"הפכים נמשכים". אז המחקר שלנו התחיל כך:
אשכנזי מפוחד הגיע לשיעורי משחק וניסה להקשיב למורה ולציית לכל הוראה בדייקנות. לפתע הגיח אל תוך החדר ספרדי שמן ומופרע והחליט למחות על החוקים ולעשות הפוך ממה שאמר המורה. כך התחילה ההכרות שלי ושל אושרי. הוא דרך עלי בתרגילים, אני התלוננתי עליו למורה, היה בלתי-אפשרי להכיל את המריבות של שנינו ובסופו של דבר שררה שנאה גדולה ביננו.
אבל אחרי שנתיים של לימודים, שנינו התחלנו לעבוד ביחד בתאטרון. הוצבנו בפרויקט ייחודי שבו אנחנו נפגשים כל יום בארמון הנציב. אני- משחק צייר צרפתי מטורף. הוא- מנקה רחובות עצבני. הגיעו קבוצות של נוער מכל הארץ. צפו בנוף המרהיב, ולפתע ראו מריבה "אותנטית" בין שני טיפוסים ירושלמים, שבסופה השניים התחבקו ויצאו אל האופק. הקהל אז הבין שהוא היה עד ל"תאטרון סמוי" שנעשה בשטח. אבל הוא היה גם עד לסדיקת החומות ההדרגתית שנעשתה בין שני אנשים הפוכים במשך שנה שלמה, אחרי מאות הצגות רחוב.
ואז התחילה העבודה שלנו ביחד. התאגדנו לצוות והתחלנו ליצור. הגענו לכל מקום, נעננו לכל אתגר, פגשנו ביחד דברים שלא חלמנו. יום אחד, הזמינו מאיתנו הצגה לנוער. אושרי אמר כן ללא היסוס, וקבע תאריך. התאריך הגיע ולא היה לנו כלום בידיים. נפגשנו בערב שלפני. אני, כמובן, בהיסטריה גמורה. אושרי רגוע בצורה מעצבנת. עוד פחות מ-24 שעות עולים לבמה ואין לנו אפילו חצי עמוד!
אני, האשכנזי והמסודר ובעל התבניות, מטפס על הקירות: צריך לכתוב! אושרי מציע הצעה אופיינית: תעשה דמות של איש עסקים אמריקאי ואני יעשה את אבו רפול, זקן ספרדי שמעיר לסליחות. ניכנס לתוך הדמויות ופשוט ניפגש ונראה מה יוצא מזה. אני משתגע עוד יותר- אשתי והילדים ישנים והיצור הזה מציע שנתחיל לעשות פה אימפרוביזציות?!
אבל לפעמים הוא נכנע לשגעונות שלי ולפעמים אני לשלו. באותו הלילה, בסטודיו של אשתי, נפגשו שתי הדמויות המוזרות. כשהזריחה עלתה, היה בידנו מחזה. איך הוא נוצר בן-לילה? כי הוא היה הכלאה אמנותית של החיבור הבלתי-אפשרי בין הדמויות שלי ושל אושרי: בין מזרח למערב, אשכנזי לספרדי, מאורגן לפזור, מתוכנן למאולתר, שמן לרזה, אור וכלי.
מערכת היחסים שלנו ידעה עליות וירידות, אבל מצאנו את דרכנו ביחד לסטארט-אפ וגם שם- אני ממלא תפקידים של כלי, של רושם, של דיוק ותכנון. הוא זורק רעיונות, מאלתר ומפיח חיים בתכניות.
תשובתם של החוקרים הייתה שהזוגיות שמצליחה ביותר, לפי הסטטיסטיקה, היא זו שבה אנשים דומים אחד לשני. אני מסכים, אני דומה לאשתי בהרבה דברים. אבל יש גם כוח מיוחד, כמוס, כזה שצריך לעבוד עליו הרבה כדי להוציא אותו אל הפועל, והוא טמון בהפכים, שמגלים ביחד עושר של השלמה וכוח כפול ומכופל, איכות מנצחת.
כמו הלולב, אתרוג, ערבה והדס שמסמלים דמויות כל כך שונות, אבל חייבים להצ'טקמק ביחד, מאוגדים בידיים של כולנו, הלוואי שכולנו נאהב את האחר, לא כי הוא שונה, אלא בגלל שהוא שונה. זו תפילתי הקטנה לחג סוכות.