שחנ"ש במוצ"ש: אני משתגעעעעעעעעעעעעת

כמה נינוח לנו בתפיסת העולם העתיקה, שבה האוכלוסיה חצויה לשפויים ומשוגעים. מה שבאמת אנחנו עושים בהפרדה הזו, היא הפקדת הנפש שלנו בתוך מחלקה סגורה

חדשות כיפה אסף פני אל 23/08/14 20:59 כז באב התשעד

שחנ"ש במוצ"ש: אני משתגעעעעעעעעעעעעת
Shutterstock, צילום: Shutterstock

הרגע הזה שבו את מוכנה לארוז תיק או אפילו ארנק או בעצם רק שקית קטנה, לקחת מהארון קצת בייגלה לדרך- לרוץ לנמל התעופה ולטוס לצד השני של הגלובוס. זה רגע שקורה בקיץ כמה פעמים. את משתגעעעעעעעעעעעעת!

משתגעת? באמת? אולי באמת את משתגעת?

לא, מה פתאום. משוגעים? זה אנשים מזילי ריר עם עיניים הזויות שנתקעים בקירות ומדברים על חייזרים.

כמה נינוח לנו בתפיסת העולם העתיקה, שבה האוכלוסיה חצויה לשפויים ומשוגעים. מה שבאמת אנחנו עושים בהפרדה הזו, היא הפקדת הנפש שלנו בתוך מחלקה סגורה. הנפש נמצאת שם- איפה שלא צפוי ולא-נורמלי ולא הגיוני, כשאנחנו בחוץ- חופשיים לפעול רק לפי הנורמות והידוע.

אז היום אני רוצה לחזון פה את החזון שלי. לשתף אתכם רגע בחלום הגדול שאני מצייר לעצמי בראש כפיקציה...אבל מקווה להגשים במציאות הממשית.

יש מרכזים לבריאות הנפש, יש מקומות של מודעות. הם מטפלים, אין ספק. אבל פעמים רבות, יגיעו לשם אנשים עם הפנייה מעובדת סוציאלית. יגיעו לשם זוגות על סף משבר זוגי נורא או הרבה הרבה ילדים. למה ילדים? כי ההורים כבר לא מסוגלים, הבית ספר כבר לא מכיל- אז המוצא האחרון זה להפקיד את הילד לתיקון אצל המתקנים הנפשיים.

אבל מה עם יונית הספרנית? שלמה הספק? נורית פקידת המס ורותם הרווק?

מה עם הנורמלי הזה בית לידי, שנשוי עם ילדים, פרנסה וחיוך?

מה עם שוקי, קצין בקבע, שהכל אצלו סבבה ואף פעם לא מעוך?

הנפש נמצאת כאן אצלנו, גם אם הכל נראה בסדר. בעצם, הנפש היא לא משהו רע, אז אני יכול להיות אחלה בנאדם, עם נפש.

אבל אומר גם עוד דבר- כל האנשים הנורמליים, שכוללים אותי ואותך- הנפש שלנו גם כואבת. היא גם מתקשה ותקועה ומפוחדת וכועסת.

תנו לי אדם, ואומר לכם מה הפסיכודרמה שלו!

(איור: פנחס רוט)

בקבוצת פסיכודרמה, יש את שיא המפגש. השיא הוא שאחד מהקבוצה מביא את "הפסיכודרמה שלו"- מהי השאלה שלו? מהו המחקר שהוא רוצה להביא לפה? מהי נקודת החולשה או הכאב בחיים שלו, שתמיד נמצאת שם ברקע...והיום היא תהיה בקדמת במה.

אנחנו מלאים בפסיכודרמות, כל אחד מאיתנו. כי העולם לא מושלם ואין בכור שנולד, שלא כאב לו שנולד אח שני, שגנב לו את הבלעדיות. אין אח שני, שלא נפגע מהקנאה הסמויה הזו בין אחים. עוד לא נולד הילד שלא חסרה לו אהבה מאחד מהוריו. עוד לא ראיתי מישהי שלא סוחבת כמה גרמים או קילוגרמים של חוסר בטחון-עצמי. מי לא חווה אירוע לא-קל שנצרב בזכרון שלו ומסרב להיעלם? על מי מאיתנו לא רובצת מועקה בנוגע לכמה קשרים בין-אישיים עם מישהו או מישהי?

החלום שלי הוא להקים מרכז למודעות נפשית. לא, לא עוד מרכז טיפולי, שנועד להפניות של העובדת הסוציאלית. מקום אקטיבי שיחנך וילמד- יש נפש! בהרצאות, במאמרים, בכתבות בעיתון ובטלויזיה, בהצגות ובסרטים. בבית ובתכנית הלימודים.

הגיע הזמן להבין שהנפש לא נועדה לספק לנו תסריט מעניין לסרט טוב פעם בכמה זמן. היא מתעוררת כל יום עם פקיחת העיניים ומלווה אותנו מהמחשבה הראשונה של יום חדש, דרך כל אירוע קטן וגדול במהלך היממה. האמת היא, שהיא אפילו פועלת (ועוד בפול-טיים!) כשאנחנו ישנים- בעבודת החלומות.

אז עד שאני יעלה את הרעיון ב"הד-סטארט", החלום ימשיך לקרום עור וגידים...בנפש, עד שהוא יתגשם לו ואולי אפילו יהפוך למפעל חיים. כן, אני יודע, יש כאלה שיפקפקו במהפך כל כך גדול. נו, שוין, מקסימום יגידו שאני משוגע.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן