יום העצמאות: הדלקת משואות לכבודם של הרווקים

בראש ובראשונה אדליק  משואה של התפעלות מהרגישים מביניהם שלא נותנים לכהות להתנחל בלבותם ורגישות, פרגון ואכפתיות מלווים אותם בכל שלב של קשר.

את המשואה השנייה אקדיש לבעלי הלבבות השבורים. שכבר חשבו שזה מגיע וכל הסימנים כבר היו שם, ובסוף זה לא קרה. אלו שקמו למחרת בבוקר על אף הכאב, ובעוז ליבם ממשיכים לחפש.

משואה שלישית היא משואת עצמאות המחשבה. לכל הצעירים והצעירות ששומעים אינסוף עצות, ומזהים מה מביניהם היא המתאימה להם, שיודעים מתי לפנות לייעוץ, ומתי לשתף חבר קרוב, ויותר מהכול: יודעים, מתי הם לא יודעים.

משואת ההשתדלות היא המשואה הרביעית. צבעונית ומלאת חיים. זר לא יבין כמה פנים וגוונים יש להשתדלות. רוחנית ומעשית. חברתית ומשפחתית. מלאת חיים ומאמץ, עמוסת עומק ושטופת רגשות.

משואה חמישית אדליק לכבוד הקשר בין הרווקים להוריהם. סבוך ואוהב, פשוט ומורכב. קרוב ורחוק כאחד. משואה זו היא אש תמיד שלא תכבה לעולם.

משואה של כבוד לשיקול הדעת ולהחלטות היא המשואה השישית. כבוד להחלטה  מתי להקשיב להצעה או האם לסרב. כבוד לבחירה לעשות פסק או להמשיך באינטנסיביות. כבוד למשתפים מבינהם, וכבוד לרוצים לשתוק. 

המשואה השביעית היא משואה של שבת. של עולם הקודש. של השיח האמוני והדתי. הסוער. החי. הבועט ותוסס וחותר למגע ולקרבה.

המשואה השמינית  והאחרונה היא זו שמעל הטבע.   היא זו שמרמזת על האפשרות הלא צפויה. התקווה המתחדשת. מציאת האבדה בהיסח הדעת.

חג עצמאות שמח!