פורום הורים לפעוטות

כפר החלומות רחוק מן הירח

מאת: בוגנוויליה מתאריך9/17/2011 10:04:00 PM

"כפר החלומות רחוק מן הירח" / יגאל לב

המכונית חלפה . מכונית כהה , הכול התרחש כהרף עין . עובר-אורח ניסה לחצות את הכביש . המכונית חבטה בו , בכנף הימנית , העיפה אותו אל שולי הכביש והשאירה אותו שם , רובץ , שותת דם . המכונית המשיכה דרכה בדהרה .
ממקום מחבואם , עקבו השלושה אחר התאונה . שלושה נערים צעירים אשר ברחו ממוסד לעבריינים צעירים . זה היה היום השני שהם בדרך מנוסתם . שני ימי נדודים בכבישי הארץ , כאשר חלומם האחד – להגיע ל "כפר קטן" , מקום שלא שומעים בו רדיו , שלא קוראים בו עיתונים . כפר נידח , שבו לא ישאל עליהם איש . להתיישב שם . לגור בבית נטוש . להפוך אותו לבסיס ממנו יצאו לפשיטות שוד קטנות , רק לצורכי פרנסה , ואליו ישובו . ברשות עצמם מאושרים .
זה היה היום השני שהם נמצאים במסע הבריחה . מסע עליז והרפתקני . בשעת אחר צהריים זו , עמדו אצל כביש שומם בדרך חיפה . המתינו מעט לטרמפ , אך לאחר מכן , נמלכו בדעתם והתחילו לצעוד . כאן , על הכביש השיגה אותם התאונה . הם ראו היטב את פניו המבוהלות של הנהג . את נתיב בריחתו , הכל את האיש הפצוע שנותר שוכב בשולי הכביש ונאנח , עצרי רגע , זו הפעם השנייה במשך יומיים שהם צריכים לקבל החלטה מהירה , גורלית מה לעשות ? לעצור ולהחיש עזרה לפצוע , ובכך להיכנס הישר ללוע המשטרה המחפשת אחריהם , או להשאיר את הפצוע על הכביש , כפי שעשה הנהג הבוגר , האדון במכונית ההדורה ? הם עצרו.
שניים מהם אמרו שצריך להמשיך ללכת , הם ביטאו זאת בדרך האופיינית לנערים במוסד לעבריינים :
- מה זה נוגע לנו ? שילכו ...
- עזוב אותו במנוחה , בחייך . מישהו כבר יעבור ויאסוף אותו . מה אנחנו
צריכים לשבור לנו את הראש עליו ? לאן ניקח אותו ? לבית חולים ? שם
יעצרו אותנו !
- המשטרה תחקור אותנו . רק צרות .
הנער השלישי , שביקש לעצור , היה בן ארבע עשרה . רחב כתפיים , בעל
ראש מורכן קמעה קדימה , כמבקש לנגח יריב נעלם . הוא נטע את שתי
רגליו בכביש בעקשנות :
- אנחנו לא יכולים להשאיר פצוע כאן ! – ולאחר שיקול , הוסיף –
חבר´ה , אתם יודעים מה ? "סתלקו אתם , ואני אשאר כאן , אני אעצור
איזו מכונית ואחרי שאביא אותו לבית – החולים אשיג אתכם . אולי
באמת לא כדאי לסכן את כולנו יחד" ...
רגע ארוך עמדו כל השלושה שותקים . מזה יומיים הם בורחים . הם
דילגו מעל גדר – המוסד ופתחו במנוסה . עצרו מכוניות , הפליגו
בטרמפ . אוכלים בפונדקים כשהם מממנים ארוחותיהם במעשי
כייסות קטנים , פה ושם .
העולם נראה בעיניהם יפה כל כך . שמש , אביב ראשון . השדות ירוקים , המוסד האפור , הארור , נשאר אי-שם , רחוק , הדרך למקום המחבוא מתפתלת , נעלמת , ואף על פי כן היא ממשית כמו החופש . כמו הבטחה . ופתאום – התאונה הארורה הזאת . האיש הזה השוכב כאן ודמו שותת , חסר ישע .
ושוב אמר אחד :
- למה לכל הרוחות , אנחנו צריכים להתחשב בפצוע , כאשר מי שפגע בו הוא מבוגר ו"אדון" ? אם הוא לא עצר , אפילו שהוא פגע בו , אנחנו צריכים לעשות את זה ? למה לנו להכניס ת´ראש שלנו לצרות ?!
שניים החליטו , הם המשיכו בדרך , רק רחב-הכתפיים נשאר אצל הפצוע , הוא גרר אותו לצל צוק סלע בצד הכביש ושם ישב , ממתין .
עכשיו היה הפצוע מחוסר הכרה . היום ארוך . הכביש נידח , אף מכונית לא מופיעה , שני ידידיו נעלמו זה מכבר מעבר לעיקול הכביש ועתה הוא לבדו . לרגע תקף אותו הרהור : - איזה חמור אני . למה לי צרות ? ונתקף כעס על עצמו .
הרכות לא הייתה מתכונותיו . להיפך , במוסד נחשב ל"בריון קשקשת" , בחור שהטיל מרותו על כל השאר . בחוץ , לפני שנכנס לכלא , נחשב לברנש ש"עתידו" מובטח לו , עלייתו בסולם המוצב במרתף העולם שמעבר לחוק , לא הייתה מוטלת כלל בספק .
עכשיו , כאשר הוא יושב כך , בשולי הכביש , ולצדו הפצוע , הוא חש במרירות הזוחלת ועולה בו , מרירות על עצמו , על רגשי החמלה שלו . הנה חבריו השניים , "לא שמו" על הפצוע . הם צועדים עכשיו בדרכם אל החופש , אל בית – החלומות בכפר הרחוק , הנטוש , הבית הקטן החבוי והשקט שצריך להיות להם מקלט , והוא ? הוא ייעצר ויוחזר למוסד! שוטה חסר תקווה שכמותו .
גל של רחמים על עצמו שטף אותו ונגע בעיניו .
הנה מכונית באה ממול . הוא היה שקוע כל כך בעצמו , עד שכמעט לא הבחין בה כשעצרה לידו . רק כאשר שמע את חריקת הבלמים , נשא את עיניו . היה זה "פורד-סטיישן" . הנהג היה ערבי . לידו ישבו השניים . שני חבריו...

שלח מסר למחבר ההודעה הדפס הודעה שלח לחבר שמור