פורום הורים לפעוטות - כיפה - כפר החלומות רחוק מן הירח
רוצים לקבל את כל החדשות ישירות לתיבת המייל שלכם? שלח
בהצטרפותך לרשימת התפוצה, על ידי הכנסת כתובת הדואר האלקטרוני שלך, הנך מאשר את תנאי השימוש באתר וקבלת דיוור מכיפה
X

פורום הורים לפעוטות

כפר החלומות רחוק מן הירח

מאת: בוגנוויליה מתאריך9/17/2011 10:04:00 PM

"כפר החלומות רחוק מן הירח" / יגאל לב

המכונית חלפה . מכונית כהה , הכול התרחש כהרף עין . עובר-אורח ניסה לחצות את הכביש . המכונית חבטה בו , בכנף הימנית , העיפה אותו אל שולי הכביש והשאירה אותו שם , רובץ , שותת דם . המכונית המשיכה דרכה בדהרה .
ממקום מחבואם , עקבו השלושה אחר התאונה . שלושה נערים צעירים אשר ברחו ממוסד לעבריינים צעירים . זה היה היום השני שהם בדרך מנוסתם . שני ימי נדודים בכבישי הארץ , כאשר חלומם האחד – להגיע ל "כפר קטן" , מקום שלא שומעים בו רדיו , שלא קוראים בו עיתונים . כפר נידח , שבו לא ישאל עליהם איש . להתיישב שם . לגור בבית נטוש . להפוך אותו לבסיס ממנו יצאו לפשיטות שוד קטנות , רק לצורכי פרנסה , ואליו ישובו . ברשות עצמם מאושרים .
זה היה היום השני שהם נמצאים במסע הבריחה . מסע עליז והרפתקני . בשעת אחר צהריים זו , עמדו אצל כביש שומם בדרך חיפה . המתינו מעט לטרמפ , אך לאחר מכן , נמלכו בדעתם והתחילו לצעוד . כאן , על הכביש השיגה אותם התאונה . הם ראו היטב את פניו המבוהלות של הנהג . את נתיב בריחתו , הכל את האיש הפצוע שנותר שוכב בשולי הכביש ונאנח , עצרי רגע , זו הפעם השנייה במשך יומיים שהם צריכים לקבל החלטה מהירה , גורלית מה לעשות ? לעצור ולהחיש עזרה לפצוע , ובכך להיכנס הישר ללוע המשטרה המחפשת אחריהם , או להשאיר את הפצוע על הכביש , כפי שעשה הנהג הבוגר , האדון במכונית ההדורה ? הם עצרו.
שניים מהם אמרו שצריך להמשיך ללכת , הם ביטאו זאת בדרך האופיינית לנערים במוסד לעבריינים :
- מה זה נוגע לנו ? שילכו ...
- עזוב אותו במנוחה , בחייך . מישהו כבר יעבור ויאסוף אותו . מה אנחנו
צריכים לשבור לנו את הראש עליו ? לאן ניקח אותו ? לבית חולים ? שם
יעצרו אותנו !
- המשטרה תחקור אותנו . רק צרות .
הנער השלישי , שביקש לעצור , היה בן ארבע עשרה . רחב כתפיים , בעל
ראש מורכן קמעה קדימה , כמבקש לנגח יריב נעלם . הוא נטע את שתי
רגליו בכביש בעקשנות :
- אנחנו לא יכולים להשאיר פצוע כאן ! – ולאחר שיקול , הוסיף –
חבר´ה , אתם יודעים מה ? "סתלקו אתם , ואני אשאר כאן , אני אעצור
איזו מכונית ואחרי שאביא אותו לבית – החולים אשיג אתכם . אולי
באמת לא כדאי לסכן את כולנו יחד" ...
רגע ארוך עמדו כל השלושה שותקים . מזה יומיים הם בורחים . הם
דילגו מעל גדר – המוסד ופתחו במנוסה . עצרו מכוניות , הפליגו
בטרמפ . אוכלים בפונדקים כשהם מממנים ארוחותיהם במעשי
כייסות קטנים , פה ושם .
העולם נראה בעיניהם יפה כל כך . שמש , אביב ראשון . השדות ירוקים , המוסד האפור , הארור , נשאר אי-שם , רחוק , הדרך למקום המחבוא מתפתלת , נעלמת , ואף על פי כן היא ממשית כמו החופש . כמו הבטחה . ופתאום – התאונה הארורה הזאת . האיש הזה השוכב כאן ודמו שותת , חסר ישע .
ושוב אמר אחד :
- למה לכל הרוחות , אנחנו צריכים להתחשב בפצוע , כאשר מי שפגע בו הוא מבוגר ו"אדון" ? אם הוא לא עצר , אפילו שהוא פגע בו , אנחנו צריכים לעשות את זה ? למה לנו להכניס ת´ראש שלנו לצרות ?!
שניים החליטו , הם המשיכו בדרך , רק רחב-הכתפיים נשאר אצל הפצוע , הוא גרר אותו לצל צוק סלע בצד הכביש ושם ישב , ממתין .
עכשיו היה הפצוע מחוסר הכרה . היום ארוך . הכביש נידח , אף מכונית לא מופיעה , שני ידידיו נעלמו זה מכבר מעבר לעיקול הכביש ועתה הוא לבדו . לרגע תקף אותו הרהור : - איזה חמור אני . למה לי צרות ? ונתקף כעס על עצמו .
הרכות לא הייתה מתכונותיו . להיפך , במוסד נחשב ל"בריון קשקשת" , בחור שהטיל מרותו על כל השאר . בחוץ , לפני שנכנס לכלא , נחשב לברנש ש"עתידו" מובטח לו , עלייתו בסולם המוצב במרתף העולם שמעבר לחוק , לא הייתה מוטלת כלל בספק .
עכשיו , כאשר הוא יושב כך , בשולי הכביש , ולצדו הפצוע , הוא חש במרירות הזוחלת ועולה בו , מרירות על עצמו , על רגשי החמלה שלו . הנה חבריו השניים , "לא שמו" על הפצוע . הם צועדים עכשיו בדרכם אל החופש , אל בית – החלומות בכפר הרחוק , הנטוש , הבית הקטן החבוי והשקט שצריך להיות להם מקלט , והוא ? הוא ייעצר ויוחזר למוסד! שוטה חסר תקווה שכמותו .
גל של רחמים על עצמו שטף אותו ונגע בעיניו .
הנה מכונית באה ממול . הוא היה שקוע כל כך בעצמו , עד שכמעט לא הבחין בה כשעצרה לידו . רק כאשר שמע את חריקת הבלמים , נשא את עיניו . היה זה "פורד-סטיישן" . הנהג היה ערבי . לידו ישבו השניים . שני חבריו...

שלח מסר למחבר ההודעה הדפס הודעה שלח לחבר שמור