יש את המפחדים ממחויבות, יש את המתרחקים מאינטימיות, יש את הקשורים לאמא שלהם, יש את הפוסט־טראומטיים אחרי שמישהי זרקה אותם, בקיצור: קבלו את הלא מתחתנים, ואיך לכל הרוחות אפשר לזהות את זה עוד בדייט הראשון והשני, ומה עושים עם זה.

נתחיל מהסוף. מה עושים עם זה? חותכים. אין לקשר הזה תכלית, אין לו סיכוי, ואם את לא מתאבדת שיעית שנהנית משיברון לב מן הסוג הזה ואם את לא מכורה לגברים דפוקים (ועל זה בפוסט נפרד שיוקדש לבחורות הלא מתחתנות, הכינו את הטוקבקים) ואם את שותה אינספור כוסות קפה באינסוף דייטים ראשונים  באמת־באמת כדי לפגוש את המיועד להיות בעלך, תזרקי אותו! את תגידי לי תודה על זה, אני מבטיחה.

אבל איך לעזאזל יודעים, אתן שואלות בצדק, איך מזהים אותם: בסעיף הזה תצטרכו לסמוך על הסימנים שאמא שלי נתנה לי. (לא, בנים! קשר של בת עם אמא שלה, הוא לא! לא! לא! כמו קשר פתטי של בן עם אמא שלו. אפילו אל תנסו!)

1. איך הקשר שלו עם המשפחה שלו. יש קשר, אין קשר, הוא יודע בני כמה האחיינים שלו? האחים? האחות הקטנה בכיתה ג' או ד'? הוא אוהב אותם? כמה פעמים בשבוע הוא מדבר איתם? קשר חם עם המשפחה הוא בהחלט סימן טוב, הכרחי, בסיסי. אין לו קשר? תשלמי על הקפה ותברחי משם. אל תתעכבי לשאול אותו למה לא. מצד שני, סעיף 1.א. הקשר שלו עם המשפחה אובססיבי? הוא לא עושה שום דבר בלי רשות מהמשפחה? כל השבתות מוקדשות למשפחה, הוא יוצא איתם לסרטים והצגות ומסעדות, הוא... טוב את כבר מבינה, אחותי, למה אני מתכוונת. ואני כותבת משפחה מטעמי פוליטיקלי קורקט בלבד, אני בעצם מתכוונת לאמא שלו. אמא שלו שולטתתתתתתת? תברחי!

2. הוא יוצא רק לדייטים ספונטניים או שהוא מתייגע בפגישות עיוורות עם כאלה שהכירו לו חברים של חברים ששמעו שיש להם חבר רווק בן שלושים. ספונטני? את בדרך הביתה. עיוור? יש סיכוי לדייט שני.

 3. הוא לא שואל ולא מתעניין בחיים שלך שמעבר לאז מה את אוהבת לעשות? סרטים? ריקודי שנות השישים? רוצי משם. הבחור בקטע של להעביר את הזמן.

4. סוגר את הדייט באחד מהדברים הבאים: ביי, אז נדבר, נהיה בקשר, תודה... זה לא את, זה הוא.

 5. את מרגישה שהבחור לא בעניין, אבל מצד שני הוא עובד לפי הספר. למחרת הדייט הראשון הוא מתקשר וכך גם למחרת, אבל הוא לא קובע איתך את הדייט השני, את רק שומעת ממנו שהערב הוא צופה עם חבר בתוכנית בערוץ המדע, ומתישהו במשך השבוע הוא ישאל אם את רוצה לקבוע למוצ"ש, במוצ"ש — דייט שני, אתם הולכים ביוזמתו לסרט צרפתי בסינמטק, הוא לוקח את היד שלך ומחזיק אותה כמו שמחזיקים ספר. יבש וענייני. נפרדים בחניה בנשיקה על הלחי. את יודעת שלא קרה שם כלום ואת אומרת לעצמך שמחר הוא יתקשר ויגיד שזה לא זה, אבל למחרת הוא מתקשר ומנהל שוב סמול טוק יבש. וכן הלאה. יעברו שבועיים כאלה, נדמה לך שתקועה לו באוזן אוזנייה ומישהו אומר לו מה הוא צריך לעשות ומה להגיד, ואת יודעת שזה לא ממריא לשומקום, כי אף אחד לא יכול ללחוש לו באוזן איך זה כשזה אותנטי, אבל הוא כל כך חמוד וטוב ואת אפילו מרחמת עליו. יקירתי, כל זה רק בשביל להגיד לך — הבחור הומו! הוא עוד לא יודע את זה, הוא כבר בן שלושים ומנסה בכל כוחו להוכיח לעצמו שמגע עם נשים עושה לו את זה, שהוא רק צריך לעשות את המאמץ הנכון ואז זה יצליח לו, אבל זה לא התהליך שלך. צאי משם. הבחור הומו.

ומעל ומחוץ ולפני כל הכללים — אם את במתח מתמיד, לא יודעת מה קורה בין דייט לדייט, מזיעה על כל הוכחה שאת מחפשת שזה זה, זה כנראה ממש לא זה.