תַּגִּידִי לִי שֶׁזֶּה בְּסֵדֶר, שֶׁטִּיּוּל גָּדוֹל אֶפְשָׁר
גַּם עַכְשָׁו, מָחָר, בְּעוֹד שָׁנָה, סַחֲטִי מִמֶּנִּי אֶת הַקִּנְאָה
כְּמוֹ מְלָפְפוֹן מֻחְמָץ שֶׁמְּחַפֵּשׂ קֻפְסַת שִׁמּוּרִים, לְהִתְכַּרְבֵּל.
מַה אִכְפַּת לִי מִתְּמוּנוֹת לְבָנוֹת מְהַסָלַאר וְאוֹתָהּ הַרְגָּשַׁת כִּוּוּץ
כְּשֶׁאֲנִי חוֹשֵׁב עַל אוֹפִיר בְּאוֹסְטְרַלְיָה.
תְּנִי לַדְּמָעוֹת שֶׁלִּי, יֵשׁ עוֹד זְמַן.