צייר,כותב, מאייר ומוזיקאי לעת מצוא.
משתדל להיות טוב ככל האפשר.
חולם
ומאמין שאפשר לתקן.

בשדה חדש
אוסף תחושות לקראת שבת ראשונה בזמן אלול.
ז´ אלול ה´תשס"ח

ירח של אמצע סיוון
ירח אביך של אמצע סיוון,

ממלא אותי בבדידות - רגע אירונית

דוחק בי ליילל אל אחי הזאבים

וואלס יללות ביערות חשוכים ועבותים לאין קץ.
ד´ אב ה´תשס"ח

ושוב תם יום
ושוב תם יום, ובא השמש,

ושוב נותרנו בלא מענה.
ד´ אב ה´תשס"ח

לוחמים
בלילות לבנים, בחשכת אפילה,

ובאופק כיסו ערפילים,

תעלה ותזרח - חזקה מאור יום,

עוצמתה של אחוות לוחמים.
ג´ טבת ה´תשס"ח

כיוון הרוח השתנה
ועוד תקתוק מחוג אחד, ועוד שנה.

כיוון הרוח השתנה.
ג´ טבת ה´תשס"ח

גשר
לפעמים העולם נראה מפחיד ולא מזמין,
לא יודע במי לבטוח - למי להאמין.
כולא את עצמי ומפחד להתקרב,
לכוד בפינה של בדידות וכאב.
כ"ח כסליו ה´תשס"ח

דברים השתנו
דברים השתנו כשהמשכת לצעוד
נכסף אל עולם לא ידוע,
כשהוספת לפסוע בדרכי החיים
במסלול משתנה, לא קבוע.

דברים השתנו כשפסעת מרוכז
ולרגע אחד לא הבטת,
ולא ראית איך ילד קטן משתנה
לאדם הצעיר שהפכת.

כ"ח כסליו ה´תשס"ח

מאוחר מדי
הלילה כבר ירד עם אדרת העלטה שלו

ורק הסהר נותר, כמו מצבה חיוורת של מה שיכולת להיות

לפני שאור החמה נעלם מעבר לים של הבטחות.
י"א אב ה´תשס"ו

רק את השלווה אני מחפש עכשיו
רב החובל הודיע

שאי אפשר לעצור את הספינה

אני הופך חולה

ויורד למטה

אל מצולות הים.
י"א אב ה´תשס"ו

דגלי המדבר
במקום בו קשה להבחין
בין גלים של מים לגלים של עשב,

שם מצוי המעיין.

גֵב שלא יַבָש

ועודנו לח

לפי שאינו דומה לדגלי המדבר.
י"א אב ה´תשס"ו

סימוני דרך
כשיאמרו בקרוב שתמיד אהיה כאן

ואענה במחשבתי הן

הייתי רוצה לא להיות, ולהעלם מן הדעת,

ומן הסימונים שבכל המפות הללו

שאני פוחד מהם כל- כך.
ג´ אב ה´תשס"ו

כשמילים נכתבות
כשמילים נכתבות, מתהוות על הדף,

בלי עוצר, בלי משים, אין מפריע,

בלי שתיקות נבוכות, ללא תשוקת המרדף,

אז קסמים מתחילים להופיע.
ג´ אב ה´תשס"ו

כל הזמן אבא
פעם,
תפסתי אותך בוכה
ג´ אב ה´תשס"ו

דף חלק
אין יפה מדף חלק.

רק להתבונן בו.

לבן וטהור.
ד´ חשון ה´תשס"ו

פעם אנשים לא כבו
פעם אנשים לא כבו.

למול נהר אדמומי שריחו ריח יין

ופלאים לא חזתה בם עין אנוש.
ד´ חשון ה´תשס"ו

אומן הנשמה
אני אמן הנשמה.

נשימתי נשמת חיים.

ערטילאי כצללי ליל אין סהר.

אין צער.

מצוי אך לאלו

שייטיבו לדרוש

דורשני.
ד´ חשון ה´תשס"ו

פעם היה כאן שולחן
פעם היה כאן שולחן.

נע דרך קבע משל היה חי ונושם כיושביו, ואין זה משנה כלל לאיזה יחס זכה מצידם.

העובדה היא שהיה נוכח, כמעט שותף יש לומר.
ד´ אב ה´תשס"ח

צלקות ומה שנשאר
צליליהם הראשונים של כיסופי האמת נגעו לראשונה באופן כמעט לא מורגש. טרומי. קול יחודי על הגבול הדק בין צלול לצורם. קול של דממה זועקת.
י"ד טבת ה´תשס"ח

כנפיים שבורות
מלאכים.

בפעם הראשונה שהוא חשב עליהם – אבל לא כמו שחושבים עליהם בדרך כלל...
י"א אב ה´תשס"ו

עולם האצילות
האוויר השתנה.

אפשר היה לחוש בכך. הרגע בו כל הבריאה שינתה את פניה.

ג´ אב ה´תשס"ו

מדוע המוזות שותקות?
דבר לא יכול היה להכין אותה לקראת הכאב הנורא. כה עמוק. כה חודר. כה עצום. היא חשה כאילו כל חלק בגופה בוער בלהבות. הוא העביר אותה על דעתה. לא היה טעם להיאבק. היא בקשה את נפשה למות.
ו´ חשון ה´תשס"ו

חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד