פירוש לשבע ברכות

בס"ד

פירוש לשבע ברכות

האיש עם האשה הם "אחד"
איש ואשה נבראו "אחד" והופרדו כדי שיתחברו בשמחה מתוך הכרת ערך ובחירה. אפשר להיות באחדות כשזוכרים את ההתחלה. זה מה שעושים בברכות החופה. אברהם ושרה עשו את זה. הם נקראו "אחד" "הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם כי אחד קראתיו",,, (מהר"ל גבורת קלז) אנחנו צאצאיהם ממשיכים את הדרך.
ובגמרא "דַּרְכּוֹ שֶׁל אִישׁ לְחַזֵּר עַל אִשָּׁה, וְאֵין דַּרְכָּהּ שֶׁל אִשָּׁה לְחַזֵּר עַל אִישׁ, מָשָׁל לְאָדָם שֶׁאָבְדָה לוֹ אֲבֵדָה, מִי חוֹזֵר עַל מִי? בַּעַל אֲבֵדָה מְחַזֵּר עַל אֲבֵדָתוֹ. והסביר המהר"ל (אור חדש קד) כי כל עוד האדם לא "אחד" עם אשתו, הוא חסר. לכן צריך לחזר אחריה גם אחרי הנישואין, לאהוב כגופו ולכבד יותר מגופו.

ברכות הקידושין
[בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פּרִי הַגֶּפֶן:]
כשהקב"ה ברא את העולם הוא ברא בו דברים גלויים כמו שמים וארץ, עצים ובעלי חיים. איש ואשה ועוד. הוא ברא גם דברים נסתרים שיתגלו על ידי האדם כמו יין, אש ועוד. על כולם מברכים את הקב"ה שבראם. בברכה אחרונה נברך על בריאה נסתרת "אֲשֶׁר בָּרָא שָׂשׂוֹן ושִׂמְחָה, חָתָן וכַלָּה, גִּילָה, רִנָּה, דִּיצָה וחֶדְוָה, אַהֲבָה ואַחְוָה, שָׁלוֹם ורֵעוּת". גם הם נבראו נסתרים, וגם הם מתגלים על ידי מעשי האדם.

[בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדּשָׁנוּ בּמִצְוֹתָיו וצִוָּנוּ עַל הָעֲרָיוֹת, ואָסַר לָנוּ אֶת הָאֲרוּסוֹת, והִתִּיר לָנוּ אֶת הַנּשׂוּאוֹת לָנוּ עַל ידֵי חֻפָּה בּקִדּוּשִׁין. בָּרוּךְ אַתָּה ה' , מקַדֵּשׁ עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל עַל ידֵי חֻפָּה בּקִדּוּשִׁין:]
הרב שקידש את אדם וחוה היה הקב"ה בכבודו ובעצמו כדכתיב "וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים". כל מה שנעשה בשבעת ימי בראשית נשאר קיים לתמיד. תמיד הק"בה מזווג זיווגים. משרה שכינתו בין איש לאשה. "מקַדֵּשׁ עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל עַל ידֵי חֻפָּה בּקִדּוּשִׁין"

שבע ברכות
[בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פּרִי הַגֶּפֶן:
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהַכֹּל בָּרָא לִכְבוֹדוֹ:]
כשיוצאים בימי ניסן ורואים עולם מלא כל טוב מברכים: "שֶׁלֹּא חִסֵּר בּעוֹלָמוֹ כּלוּם. וּבָרָא בוֹ בּרִיּוֹת טוֹבוֹת ואִילָנוֹת טוֹבוֹת. לֵיהָנוֹת בָּהֶם בּנֵי אָדָם"
כשמכניסים כלה לחופה ורואים אולם מלא כל טוב מבינים שתכלית כל הנאת האדם, השמחה, העושר והכבוד היא לתיקון עולם, לכבודו יתברך. "שֶׁהַכֹּל בָּרָא לִכְבוֹדוֹ".

[בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, יוֹצֵר הָאָדָם:]
שתי ברכות על יצירת האדם כי יצירתו היתה כפולה "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה". חיבור של איש ואשתו הוא בכל מישורי היצירה: גוף נפש. חיצוניות ופנימיות. מחשבה דיבור ומעשה. ועוד. לכן אומרים בערב שבת "בואי כלה" ג' פעמים. (בא"ח ש"ש וירא)

[בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בּצַלְמוֹ, בּצֶלֶם דּמוּת תַּבְנִיתוֹ, והִתְקִין לוֹ מִמֶּנּוּ בִּנְיַן עֲדֵי-עַד. בָּרוּךְ אַתָּה ה' יוֹצֵר הָאָדָם:]
הקב"ה מולך על הנבראים וברא אדם להמשיך ממשלתו: "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ" לכך הולך האדם זקוף ולא כבעלי חיים, כי מי שהולך שחוח הוא מורה על שיש עליו אדון, כמו עבד שהולך שחוח לפני האדון שלו. אבל השם יתברך אין עליו. לכך האדם שהוא בזקיפה נאמר עליו שהוא בצלם אלהים. (מהר"ל ד"ח ג יד)

[שׂוֹשׂ תָּשִׂישׂ ותָגֵל עֲקָרָה בּקִבּוּץ בָּנֶיהָ לתוֹכָהּ בִּמְהֵרָה בּשִׂמְחָה. בָּרוּךְ אַתָּה ה' משַׂמֵּחַ צִיּוֹן בּבָנֶיהָ:]
תחילת ברכה זו נראית כברכה לאשה שעוד אין לה בנים. רק בחתימתה מובן שהברכה היא על כלל ישראל. ללמדך שהאומה נבנית מבנינה הפרטי של כל אשה.

[שַׂמֵּחַ תּשַׂמַּח רֵעִים אֲהוּבִים כּשַׂמּחָךָ יצִירךָ בּגַן עֵדֶן מִקֶּדֶם. בָּרוּךְ אַתָּה ה' משַׂמֵּחַ חָתָן וכַלָּה:]
והיכן מצינו שהקב"ה שימח את האדם בגן עדן? אלא שכשראהו לא בטוב "לבדו". התקין לו את האשה, בנאה, ייפה אותה בעיניו ושימח את שניהם. ואף כי גורשו מגן עדן, יכולים הם וצאצאיהם לחזור לאותה שמחה בכוח המעשים ובכוח הברכה.

[בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּרָא שָׂשׂוֹן ושִׂמְחָה, חָתָן וכַלָּה, גִּילָה, רִנָּה, דִּיצָה וחֶדְוָה, אַהֲבָה ואַחְוָה, שָׁלוֹם ורֵעוּת. מהֵרָה ה' אֱלֹקֵינוּ יִשָּׁמַע בּעָרֵי יהוּדָה וּבְחוּצוֹת ירוּשָׁלַיִם קוֹל שָׂשׂוֹן וקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וקוֹל כַּלָּה, קוֹל מִצְהֲלוֹת חֲתַנִּים מֵחֻפָּתָם, וּנְעָרִים מִמִּשְׁתֵּה נגִינָתָם. בָּרוּךְ אַתָּה ה' משַׂמֵּחַ הֶחָתָן עִם הַכַּלָּה:]
ישעיהו אומר "וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ" וחכמינו אמרו שלפי ריבוי שמחת חתן וכלה, תבנה ירושלים ותשמע בה השמחה. מצד שני שמחה והצלחת חתן וכלה תלויה בשמחת ירושלים והתעסקות בבנינה. לכן שניהם כללות בברכה אחת. במקום שהאבנים מתחברות להיות "אבן אחת", שם "שער השמים".

["אִם-אֶשְׁכָּחֵךְ ירוּשָׁלָיִם תִּשְׁכַּח ימִינִי. תִּדְבַּק-לשׁוֹנִי לחִכִּי אִם-לֹא אֶזְכּרֵכִי, אִם-לֹא אַעֲלֶה אֶת-ירוּשָׁלַיִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי". ]


במזל טוב