דילמות בסיפורי התורה לילדים

הייתי מפריד בין היחס לנושאים המוסריים לבין הנושאים שצניעות יפה להם.

[לגבי הדילמות המוסריות (יוסף ואחיו וכדומה):]
קודם כל המבוגר צריך לשאול את עצמו האם יש לו תשובה שהוא עונה לעצמו... לאחר מכן יש לבחון את הדרך לומר לילדים בפשטות ובתמציתיות את האמת הגדולה והמורכבת בדרך שתתאים להבנתם.

לדוגמא בפרשת יוסף ואחיו הדילמה היא כיצד ניתן להבין ששבטי י-ה, ענקים וצדיקים, חטאו חטא נורא כזה. לעצמי אני עונה שתי תשובות המשלימות זו את זו: ראשית, אכן ייתכן מצב שבו גם אנשים ענקי עולם בתורה ובמידות ייפלו בחטא. יסוד זה הוא לימוד חשוב בפני עצמו. שנית, יש לראות את ההתמודדות בין יוסף ואחיו לא כסתם יריבות בין אחים, אלא על רקע הדורות שקדמו להם: מאדם ועד אברהם, במשך עשרים דורות, עבר הרעיון האלוקי מאב לבן ובכל דור היה רק אדם אחד שנשא רעיון זה והעביר אותו הלאה. כדברי הכוזרי, היה אדם זה כגרעין וכל שאר העולם כקליפה העוטפת אותו. גם לאחר שהתגלה הקב"ה לאברהם והבטיח לו צאצאים כחול הים שכולם ילכו בדרך ה', נבחר יצחק לבדו וישמעאל נדחה. כך גם לאחר מכן נדחה עשיו מפני יעקב. השבטים לא יכלו לדעת מראש שמעתה ואילך משתנים פני הדברים, וכל בניו של יעקב ימשיכו את דרכו של עם ישראל. בעיניהם (ואולי גם בעיניהם של יעקב ויוסף) כאשר בחר יעקב לתת את כתונת הפסים ליוסף, הוא למעשה סימן אותו כיורשו הרוחני, כמי שיהיה זרעו של אברהם אבינו ורק ממנו יצא עם ישראל. תפיסה זו התחזקה לאור חלומותיו של יוסף, שהאחים לא רואים אותם כמבשרים את מלכותו של יוסף על עם ישראל, אלא כמבשרים שיוסף הוא לבדו עם ישראל, אור לגויים, וכל האחים האחרים הם כאומות העולם המשתחוות לו. מתוך הבנה זו מתקוממים האחים בכל כוחם נגד ניתוקם מעם ישראל! הם לא מוכנים להשלים עם הדחייה שלהם מזרעו של אברהם אבינו, ובצדק. כל אחד מהם נושא בקרבו תחושה פנימית ברורה ואמיתית, שהוא חלק מעם ישראל. אם כן, מי שמנסה לדחות אותו מתוך עם ישראל, הוא אויב של עם ישראל – ובמקרה זה מדובר ביוסף, שהאחים מבינים כאילו הוא רוצה שרק ממנו יצא עם ישראל, וכל השאר יידחו.
אכן, זה לא מצדיק שנאה, ובוודאי שלא רצח או גניבת איש (ובפרט אח) ומכירתו לעבד. כאן אנו חוזרים ליסוד הראשון: אכן, חטאו האחים חטא נורא. אך עתה אנחנו מבינים אותו יותר לעומק, ומבינים שאבותינו לא היו חלילה חבורת פושעים שרוצחים בקור רוח ומחפשים רק את בצע הכסף שיצא להם מכך.
[כיצד מסבירים דבר כזה לילדי הגן?]
קודם כל, חשובה מאד האווירה שנוצרת בגן. במקום לתאר חבורת נוכלים אכולי קנאה שבחמת זעמם מוכנים לרצוח ולעשות כל נבלה, חשוב להדגיש שהאחים היו צדיקים, ואף על פי כן חטאו. אפשר גם להקדים את המאוחר ולספר שאחר כך הצטערו האחים על מעשיהם.
גם את ההבנה העמוקה יותר ניתן להסביר בפשטות, ולומר שהאחים ראו את התנהגותו של יוסף ושמעו את חלומותיו, ומהם הבינו את הכוונה שלו שרק הוא יהיה יהודי והם לא יהיו חלק מעם ישראל, ולכן הם כל כך כעסו ורצו גם הם להיות יהודים. גם כאן כדאי להקדים את המאוחר ולהסביר שהכוונה האמיתית של החלומות הייתה שיוסף יהיה מלך על כל האחים, אך כולם יהיו חלק מעם ישראל.

[לגבי הנושאים שבינו לבינה:]
שני עקרונות צריכים להנחות אותנו כהורים וכמחנכים ביחס לתחומים אלו, בתורה ובחיים בכלל:
א. להתייחס לנושאים אלו בטבעיות, ולא ליצור אווירה שיש כאן איזה טאבו של נושאים שלא מדברים עליהם. דווקא האיסור לדבר על נושאים אלו הופך אותם לטעונים. לעומת זאת ההתייחסות הטבעית הופכת אותם לחלק מהחיים, גם אם זה חלק צנוע שממעטים לדבר עליו.
ב. למעט בעיסוק בתחומים אלו. יחד עם טבעיותם של היחסים שבינו לבינה, הם גם דבר שבחדרי חדרים ואיננו נחלת הכלל, וממילא ממעטים לעסוק בהם ולרדת לפרטים.

בגן, למשל, אין צורך להתמקד בפרשת השבוע דווקא בנושאים אלו (אני יוצא מתוך נקודת הנחה שלא מלמדים את כל הפרשה בגן...). אם נוצר צורך מיוחד לעסוק בתחום כזה, כתגובה לשאלה של אחד הילדים וכדומה, יש לענות בטבעיות ובלי להלחץ, אך בקיצור ובלי הסברים ארוכים, מפורטים ומיותרים (בנוסף, צריך לזכור שלצערנו לעיתים הילד פוגש נושאים אלו בבית או במקומות אחרים באופן בעייתי. לכן צריך לא להגרר אחרי שאלות של ילד אחד, אלא לנווט את הדיון חזרה לתחום שבו מבקשים לעסוק).