שאלה
שלום רב,
ריה״ל מוכיח בספרו ״הכוזרי״ שהסיפור על מעמד הר סיני לא יכול להיות שקר, כי אם מישהו היה ממציא את הסיפור הזה ואומר "כל העם היה נוכח במעמד הר סיני", מיד היו השכנים קמים ואומרים "אני לא שמעתי דבר כזה מאבא שלי, זה לא יכול להיות נכון!".
על פי היהדות, מעמד הר סיני זו מסורת שעוברת אצל כל העם – מאות אלפי אנשים מעבירים אותו, ואלה מאות אלפי עדויות מקבילות: אנחנו מאמינים כי ההורים שלנו, סבינו וכן הלאה אחורה, כולם מספרים על אותו נס, שעדים לו היו כל אבות האומה בסיני.
אבל אז נתקלתי בשלושה סיפורים שסותרים את הוכחתו של ריה״ל: מסתבר שאנחנו לא העם היחיד שיש לו סיפור כזה! לתבי (עם יווני קדום) יש סיפור שאומר שבני תבי הראשונים בקעו מהאדמה, אחרי שהמחוקק שלהם, קדמוס, זרע שיני דרקון על האדמה. גם לסיפור זה עדים "כל העם" ולכן, לפי הטיעון של הכוזרי, זו חייבת להיות אמת. האמת היא שהסיפור של תבי הוא אגדה, אז מה זה אומר על הסיפור של מעמד הר סיני?!
סיפור נוסף הוא על גיטשי מניטו, בורא כל השבטים ואבי כל האומים. על פי סיפור זה, גיטשי מניטו מכנס את כל השבטים ונושא בפניהם נאום על שלום ורעות. לאחר הנאום, הוא פורץ נהר מים גדול ולאחר מכן הוא עולה השמימה בסערה, לנוכח בני כל השבטים. אם נלך על פי דרכו של הכוזרי, נגיע למסקנה שגם סיפור זה נכון.
וסיפור אחרון, שבע מאות שנים לפני רבי יהודה הלוי תיעד הבישוף של ירושלים, סיפור שהיה ידוע כאמת בזמנו, על צלב עצום, זוהר יותר מהשמש, אשר עמד בשמים כמה שעות וכל אנשי ירושלים ראו אותו. על פי הכוזרי, גם סיפור זה אמת…
אנסח את השאלה שלי בצורה ברורה יותר: מה ההבדל *המהותי* בין הסיפור של מעמד הר סיני לבין הסיפור של תבי, גיטשי או הבישוף? למה הסיפור שלנו אמין יותר מאשר הסיפורים שלהם? הרי, לכאורה, כל ארבעת הסיפורים טוענים את אותו הדבר - מקרה שאין עליו עדים שכולם ראו.
עכשיו כשאני חושב על זה, מה הבעיה בעצם להגיד שגם הסיפור שלנו על מעמד הר סיני, התחיל כאגדה משובחת ומדור לדור השתנה המעמד של האגדה, עד שהיא הפכה לאמונה עיוורת? האם יכול להיות שאנחנו מתייחסים לאגדה ישנה כאל אמת מוחלטת?
אשמח לתשובה, תודה רבה!
תשובה
בס"ד
שלום רב,
אני מבקש להקדים דברים על אמונה ובחירה: אין הוכחות שמכריחות להאמין. האמונה היא בחירה של המאמין. לכן גם כאשר מדברים על ´הוכחות לאמונה´ - תמיד נשארת לכל אדם הבחירה להכחיש בדרכים שונות את ההוכחה ולבחור בכפירה.
באותה מידה אין הוכחות לכפירה: אין מי שהוכיח שאין בורא, אין השגחה ואין בחירה של עמ"י.
לכן מבחינתי ההתפלמסות עם אתרי כפירה היא מעשה מיותר - בסופו של דבר כל אדם בוחר להאמין או לכפור לא בגלל שהוא השתכנע מהוכחה מסוימת.
מוזרה בעיני הדרך לפנות לאתר של תעמולה חילונית ולחזור משם ולבקש תשובות אצל רבנים
https://www.hofesh.org.il/religion_merchants/claims/kuzari.html
http://www.hofesh.org.il/religion_merchants/index.html#Claim14
אף על פי כן אתייחס לשאלותיך, יש לשים לב לפרטים - שם טמון הפתרון:
א. "יש סיפור שאומר שבני תבי הראשונים בקעו מהאדמה" הסיפור של בני תבאי מתחיל מקבוצה קטנה - בני תבי הראשונים...
זה דומה לסיפורי בראשית שלנו - כמו סיפור תיבת נוח וכד´
ריה"ל מבסס את ההוכחה שלו על ארוע שקרה לעם שלם, זה ההבדל. כמה מליונים שהקיפו את ההר ושמעו את הקולות.
ב. "גיטשי מניטו מכנס את כל השבטים ונושא בפניהם נאום על שלום ורעות. לאחר הנאום, הוא פורץ נהר מים גדול ולאחר מכן הוא עולה השמימה בסערה" המקור של הסיפור הזה אינו עם שלם אלא אינדיאני אחד אותו פגש הנרי וודסוורת´ לונגפלו שכתב את השירה הזאת.
ובכל זאת - גם אם נניח שכל האינדיאנים מספרים את הסיפור הזה. גם כאן יש הבדל תהומי בין סיפור כזה ובין הוכחת ריה"ל. האמונה במתן תורה מחייבת קיום מצוות שדורשות הקרבה רבה: שמירת שבת, ברית מילה, שמירת כשרות וכד´ לכן סיפור כזה לא יעבור בלי שיערערו עליו ויבחנו את אמינותו.
אבל הסיפור האנדיאני על שלום ורעות הוא סיפור שכל אדם יהיה מוכן לקנות אותו בלי הרבה ביקורת.
ג. בסיפור האחרון מסתמכים על תיעוד של בישוף יחיד מירושלים. רק הוא מתעד דברים, אנחנו לא יודעים כמה אנשים האמינו בכך בתקופתו. הוא מספר שזה ידוע כאמת - אבל אנחנו לא בדקנו כמה ה´אמת´ הזאת הייתה מקובלת על כל יושבי ירושלים בזמנו.
עובדה שמסורת זו לא נמשכה עד ימינו. ללא התיעוד שלו לא היינו יודעים על האירוע הזה.
בעם ישראל התיעוד אינו מאדם אחד - עם שלם מחזיק את הספר עצמו, עם ישראל חי ומחויב לכל מה שכתוב בספר: שומר שבת, מניח תפילין, אוכל כשר, לומד תורה.