שאלה
מועדים לשמחה הרב! אשמח אם יתאפשר לך לתת מענה לשאלה של חבר, כדלהלן:
שלום כבוד הרב,
בזמן האחרון עיינתי לא מעט בתנ"ך וקראתי בכל מיני מקומות על התוכחות שהעם סופג על כך שהוא עובד עבודה זרה. בחלק מתוכחות אלו עולה באופן די ברור מהכתוב שהעם לא מודע לכך שהוא חוטא. העם, ככל הנראה, מאמין שהוא עובד את ה´ בדרך לגיטימית ונכונה, או שלכל הפחות הוא משכנע את עצמו שהוא נוהג בדרך הישר, כשבפועל הוא עובד עבודה זרה.
השאלה שעלתה בי מעיון זה נוגעת אלינו היום- הייתכן שגם אנחנו כיום, עם כל הכוונה שלנו לעבוד את ה´ באמת ובתמים, עובדים עבודה זרה כחלק מעבודת ה´ שלנו? אם אנשי דור החורבן נפלו בעוון שכזה בתקופה שבה בית המקדש היה קיים והכוהנים עוד שירתו בקודש והנבואה אפילו עוד לא פסקה, לא הגיוני להסיק מכך שגם אנחנו בסכנה שכזו?
טענה ראשונה שאפשר להעלות כנגד שאלה זו תסביר שבגלל שאנחנו מכוונים היום לעבודת הקב"ה אנחנו יכולים להיות בטוחים בכך שאנחנו באמת עובדים אותו ולא אלילים אחרים. הבעיה עם טענה זו היא שגם חטא העגל נעשה במטרה לעבוד את ה´, פשוט דרך פולחן שהוא זר לקב"ה ולכן גם עבודה שנועדה לקב״ה יכולה להיות זרה.
טענה נוספת מסבירה שהחטא נובע מהסטייה מהמסורת, ולכן דבקות במסורת מבטיחה את ההימנעות מהחטא. גם טענה זו לא לגמרי ריצתה אותי. בתור אדם שידיעת ה´ הטהורה חשובה לו מאוד אני לא יכול להתעלם מכך שמדבריהם של העם שמתנכלים לירמיהו בירמהו יח´ יח´: "כִּי לֹא-תֹאבַד תּוֹרָה מִכֹּהֵן וְעֵצָה מֵחָכָם, וְדָבָר מִנָּבִיא" משתמעת טענה מאוד דומה לזו שלנו- שטוענת שהתורה שיש להם כרגע, שמועברת להם דרך הכוהנים החכמים והנביאים שלהם, היא ללא כל ספק זו שהקב"ה מסר לעם ישראל. נראה שגם הם לא סטו מהמסורת שהייתה להם אלא קיימו אותה ואת מצוותיה. הבעיה היחידה הייתה שהמסורת שהייתה להם הייתה מוטעת והובילה אותם לעבודה זרה.
גם מתוכחה נוספת של ירמיהו בפרק ח´ -"אֵיכָה תֹאמְרוּ חֲכָמִים אֲנַחְנוּ, וְתוֹרַת ה´ אִתָּנוּ" עולים דברים דומים. העם מאמין שהוא יודע מה היא עבודת ה´ הנכונה וחושב שהוא הולך בדרך תורתו ובכל זאת הוא חוטא בעבודה זרה.
עכשיו שהצגתי את התהליך המחשבתי שדרכו ניסיתי לענות לעצמי ושבסופו מצאתי את עצמי חסר תשובה אשתדל לחדד את השאלה שלי: איך נוכל להיות בטוחים בכך שכל המסורת כולה נכונה ושלא חדרו לתוכה במהלך דורות אמונות ופולחנים שזרים לעבודת הקב"ה?
בתודה
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום
אילו כל או רוב חכמי דורו של ירמיה היו פוסקים דבר מסויים ע"פ התורה שבכתב ושבע"פ, שלא היה נוגד את פסיקת הדורות שקדמו להם, והיה נידון במידות שהתורה נדרשת או בגזרות ותקנות למשמרת התורה, אזי הדבר שפסקו היה מחייב גם את ירמיה.
אולם לא זאת עשו, ולא על כך היתה ביקורת עליהם.
הם פעלו כנגד פסוקים מפורשים, וכנגד הכרעת הדורות שקדמו להם, כגון בית דינו של משה או בית דינו של דוד, ובית דינו של אחיה השילוני וכו´. ועל כך ביקרו אותם הנביאים, ובעיקר על כך שאת חטאיהם נימקו בכך שהם אוחזים בתורה על הגויל או בלוחות שבארון כסגולה, וכפי שחשבו על הקרבנות שהעיקר הוא המעשה הסמלי ולא התוך של האדם המקריב, וכפי שחשבו על מקדש ד´ מקדש ד´, שלא יחרב מצד עצם קדושתו, ולא שמו ליבם למעשיהם ורעיונם הפנימי.
הביקרות התעצמה כנגד חכמי הדור ההוא אשר הוליכו העם למקומות רעים כנגד התורה המפורשת והמסורה, ועל כך זעק הנביא שהרועים יתנו את הדין.
לעומת זאת בימינו, אנו כפופים לכל בתי הדינים של תורה שהיו בישראל מאז משה ועד עתה. איננו חולקים על דבר אלא שומרים על הפסיקות, וודאי איננו חולקים על התורה המסורה שבכתב ושבע"פ.
בכל עניין מחודש שהוא מסופק אנו מכריעים ע"פ הכלל של אחרי רבים להטות, הן רבים באיכות הן רבים בכמות, וכפי שרמב"ן כתב בביאוריו לבב"ב, הנבואה ממשיכה בבתי המדרש באופנים הללו בדרכי השכל בהכרעות הרוב.
אם יש שאלה מסויימת כיצד הלכה כך כשבתורה כתוב אחרת, אשמח לשמוע ולהתייחס.
כל טוב