שאלה
פסח אנחנו מצווים על אכילת מצה ובמקביל אנחנו מצווים גם על השבתת חמץ. הציווי הוא כפול – אנחנו חייבים ´להשבית´ את החמץ, ויש גם איסור שהחמץ יהיה ברשותינו, כמו שזה מכונה ´בל יראה ובל ימצא´.
איך אנחנו משביתים את החמץ? אנו עושים זאת בשני אופנים.
ראשית, אנחנו שורפים את החמץ! אנחנו בודקים בליל ערב פסח את כל הבית, ולמחרת בבוקר אנחנו שורפים את כל החמץ שנשאר.
אבל אין בכך די.
נוסף לביעור, אנחנו גם מבטלים. אנחנו אומרים (בארמית – מתורגם כאן לעברית) כל חמץ ושאור שנמצא ברשותי, שראיתי ושלא ראיתי, שבערתי ושלא בערתי, יתבטל ויהא כעפר הארץ.
אנחנו בעצם מצהירים ואומרים שאנחנו לא מחשיבים את החמץ בשום צורה שהיא והוא בעינינו כמו עפר!
שני הדרכים האלו מופיעות בהלכה, ואנחנו עושים את שניהם, למרות שמהתורה היה מספיק ללכת באחת הדרכים.
בעצם, אם נתבונן, הרי שהדרכים האלו מבטאות את ההתיחסות הנדרשת מאיתנו לרוע, לחטא, לדברים שליליים שקיימים בסביבתנו.
ראשית, אנחנו חייבים להאבק בהם, להתריע עליהם, לבער אותם מהסביבה. כמובן, אנחנו לא יכולים לסלק את כל הרוע, אבל אם אנחנו רואים בריונות מסביבנו, אם אנחנו רואים פגיעה בזולת, גם אם אנחנו רואים חבר שעומד לעשות איזו טעות – אנחנו צריכים להזהיר אותו ולמנוע אותו מהעבירה.
שנית, אנחנו צריכים ´לבטל´ – אנחנו צריכים להצהיר שאנחנו לא מוכנים שהרע הזה יהיה. צריכים לומר בפירוש – יש דברים שלא טוב לעשות אותם גם אם יש כאלו שלא עומדים ביצרם.
מדיני חמץ למדנו שצריך לעשות את שני הדברים.
זה ברור שאנחנו צריכים גם ´לבער´ ולא רק ´לבטל´ – אנחנו צריכים לא רק לדבר על מה שצריך לעשות, אלא גם לעשות בפועל.
אבל האמת היא, שלפעמים אפשר לעשות משהו בשקט, ´לארגן משהו´ כך שבסופו של דבר נמנע את החטא. זה דבר נהדר, אבל אין בזה די. אנחנו צריכים להבהיר לכולם שהתנהגות שכזו לא מקובלת. כמובן, צריך לעשות את זה בצורה מאד יפה ומלאה בטקט, ולא לצעוק ´שאבס´ ליד מכוניות. צריך גם לדבר בכבוד לכל אדם, אבל יחד עם זה, אפשר וצריך לומר בנחרצות שיש לנו תורה, יש לנו ערכים, וזוהי האמת האלוקית.
שתי שאלות למחשבה.
1. חברות שלך מהכיתה מתכננות בחול המועד שינה באיזה חוף בכינרת. איך נכון ומתאים להתמודד עם זה?
2. ליד שולחן הסדר, אח שלך ´יורד´ על האחות הקטנה. מה אתה עושה?
פסח כשר ושמח!
טוביה וחברים מקשיבים
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו