מדוע אוכלים מצות? - דבר תורה לפרשת צו

שאלה

בפרשות [ויקרא וצו] אנחנו נתקלים בקרבנות לסוגיהם השונים. ברוב הקרבנות אוכלים בדרך כלל מצה ולא חמץ: "כָּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה’ [לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ] כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַה’" (ויקרא ב, יא) וכן "וְהַנּוֹתֶרֶת מִמֶּנָּה יֹאכְלוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו [מַצּוֹת תֵּאָכֵל] בְּמָקוֹם קָדֹשׁ בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד יֹאכְלוּהָ. לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ חֶלְקָם נָתַתִּי אֹתָהּ מֵאִשָּׁי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא כַּחַטָּאת וְכָאָשָׁם" (ו, ט-י). בפסוקים הללו המצה מסמלת שהמצה היא סמל של עליונות ושל עוצמה. סמל המתאים להיות [לחם הקודש, לחם המלך.]

אך ביציאת מצרים, בפרשת בא כתוב אחרת: "וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם" (שמות יב, לט) לעומת הפסוקים מהפרשה שלנו הטעם לאכילת מצה העולה מספר שמות הוא החיפזון "לא יכלו להתמהמה"; "גורשו ממצרים". ולכן גם אנו אופים מצות. כך גם אנו קוראים בהגדה: "מַצָּה זוֹ שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים עַל שׁוּם מָה, [עַל שׁוּם שֶׁלֹּא הִסְפִּיק בְּצֵקָם שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ לְהַחְמִיץ...]" לפי פסוקים אלו [המצה היא סמל השיעבוד. נמיכות. בריחה. חיפזון. גירוש. נמלטים].

רגע, לא ברור, אם מצה היא לחם הקודש, לחם המקדש, לחם של מלכות, איך אפשר לומר שהיא סמל של שיעבוד? המצה היא לחם עוני או לחם של חירות ועוצמה?

נסביר זאת בעזרת מרכיביה של המצה. המצה עשויה רק מחומרים בסיסיים ואינה תופחת לכן היא מסמלת חיים של ענווה ובלי תפיחה עצמית. מרכיביה של המצה מלמדים כי המצה מסמלת את [המהות הפנימית שלנו] – כפי שהיא, בטהרתה - ללא כל תוספות. המצה היא רק קמח ומים, רק המצה עצמה, היא בטהרתה, ללא שום תוספות.

על כן המצה היא מצד אחד ´לחם עוני´ – פשוטה, ישרה וטהורה ומצד שני היא ´לחם החירות´, מכיוון שהיא מבטאת את הפנימיות האמתית של האדם. ´לחם העוני´ אינו סותר את החירות והגאולה, אלא דווקא הוא המאפשר אותם. עם ישראל ביציאת מצרים שב לעצמיותו ולמהותו הפנימית, וכך הוא הצליח להשתחרר ולהיגאל.

אכילת המצה בפסח תסייע לנו לשוב לעצמיותנו ולחיות על פי הטבע האמתי שלנו. מכוח אכילה זו נצא אל שאר ימות השנה ונחזור לאכול את החמץ, אך הפעם נעשה זאת מתוך מחויבות למהותנו הפנימית. נקבל מן העולם שמחוצה לנו ונִיפָּתח להתפתחויות השונות המתרחשות סביבנו, אך נעשה זאת מתוך נאמנות לעצמיותנו ונרתום אותם לחיזוק תפקידנו וייעודנו בעולם.

[*]ערוך מדבריו של הרב יוסף צבי רימון.

שבת שלום וחג שמח!

רינת וחברים מקשיבים

תשובה