חבר

התשובה התקבלה מהרבנית חנה גודינגר (דרייפוס) ראש בית המדרש במדרשת לינדנבאום, רבנית בית הספר התיכון פלך ירושלים.

שלום לך וסליחה על העיכוב במתן התשובה.

קשר בין איש לאשה עשוי להיות מהדברים הנפלאים והמעצימים ביותר שיש. להרגיש ולקבל אהבה, ללמוד לאהוב ולתת מעצמי ולחוש קצת פחות בדידות - אלה הן חלק מהמתנות הנפלאות שקשר מהסוג שתיארת עשוי להעניק לנו. הרצון לחיות בעולם שיש בו לא רק אהבה אלא גם קדושה, מעניק מימדים נוספים לקשר בין איש לאשה. חלקם קשורים להגדרות ההלכתיות (כמו ייחוד, מגע וכדומה), וחלקם קשורים לתפילה, המאפשרת הכנסת נוכחותו של הקב"ה לתוך הקשר- כאשר אלו מצליחים גם זו מתנה נפלאה.

הניסיון שחווית להיות בתוך קשר שמחפש את שני המימדים הללו: הטבעי האנושי של האהבה, וזה הנוסף של הקדושה – הוא ניסיון יקר וחשוב. אני בטוחה שחוויה זו העצימה אותך, וכעת,עם הפרידה, את מרגישה את הגעגוע והחיסרון של כל מה שהקשר העניק לך.

את צודקת שמציאות החיים שלנו כיום שינתה את פניה בהרבה מובנים ובמובן זה השאלה שאת שואלת היא טובה וחשובה אך יש לראות שעם כל השינויים בעולם המודרני (חלקם ברוכים יותר, חלקם ברוכים פחות.) הכוחות היצריים שיש בנו לא בטלו.יש לזכור שאלו הם כוחות בריאים ומאפשרי חיים, אבל כאשר רוצים לחיות בקשר שיש בו קדושה הם הופכים להיות גם מאתגרים מאד.

השולחן ערוך פסק שצריך ליצור מרחק גדול בין נשים לבין גברים וקבע שאל לא לגבר אפילו לשאול בשלום אישה (שולחן ערוך, אבן העזר, סימן כ"א). כאשר קוראים את הסימן כולו בשולחן ערוך נראה שכוונת ההלכות וההוראות היא ליצור חברה בה הקדושה נוכחת ובהקשר בין נשים לגברים עומד על יסודות הכבוד ההדדי ולא על המבט המיני. במובן זה יש מקום לומר שהיישומים המדויקים של ההוראות יקבלו תרגום מעט שונה בעולם שלנו, כל עוד אנחנו שומרים על הנוסחה העקרונית והיקרה והיא שהמפגש בין נשים לגברים יושב ע לאדניה של הקדושה ובקשר ביניהם נשמרת הנקיות.

ברוח הדברים הללו כתב הרב עובדי היוסף (שו"ת יביע אומר, ח"ו, אורח חיים סימן י"ג) שבזמן הזה כאשר נשים הן חלק מהחברה באופן חי ופעיל, לא כל דיבור עם אשה מלבה הרהורי עבירה. מסיבה זו גם תלמידי חכמים אינם שוקלים בפלס כל מילה כאשר הם מדברים עם אשה, על אף שזה נראה לכאורה מנוגד למה שפסק השולחן ערוך. כמובן שעדיין יש לשמור (ואף ביתר שאת) שהשיח והדיבור יהיו מדויקים ונקיים ולא יגלשו למרחבים אינטימיים. במצבים כאלה היכולת לשמור על הקדושה והכבוד ההדדי מסובכים ומרכבים הרבה יותר.

במילים אחרות: יצירת קשר שיש בו דיבור מכבד ,מפרה, משמחו מלמד בין נשים לגברים איננו אסור על פי ההלכה. כל עוד עומד הקשר בגדרות החמורים של איסורי ייחוד ונגיעה ומתרחש בתוך אווירה נקייה המזמינה קדושה ונוכחות של הקב"ה בקשר, אפשר לראותו בחיוב..

אני יכולה להניח שהקשר שאת מתארת הפגיש אותך עם המורכבות ביחסים שקיימים בהם שני המימדים: האהבה והקדושה. האתגר הזה קיים בכל מערכת זוגית, אך מתעצם בהרבה ביחסים בין צעירים שאינם נשואים וגם לא מתכוונים להינשא בזמן הקרוב.

ייתכן שבקשר שתיארת המורכבות עלתה על היתרונות ולכן לא התאימה לך, לחבר, או לשניכם יחד ברגע זה.

אני מתפללת איתך ובשבילך שתגיע העת, ואולי נכון לה להיות סמוך יותר לשלב בו תרצי להתחתן, ותחווי שוב קשר הכולל את עוצמת האהבה והקדושה גם יחד.

חנה

שולחן ערוך אבן העזר סימן כא

להתרחק מן העריות, ובו ז´ סעיפים.

סעיף א: צריך אדם להתרחק מהנשים מאד מאד. ואסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאחד מהעריות. ואסור לשחוק עמה, להקל ראשו כנגדה או להביט ביופיה. ואפילו להריח בבשמים שעליה אסור. ואסור להסתכל בנשים שעומדות על הכביסה. ואסור להסתכל בבגדי צבעונים של אשה שהוא מכירה, אפי´ אינם עליה, שמא יבא להרהר בה. פגע אשה בשוק, אסור להלך אחריה, אלא רץ ומסלקה לצדדין או לאחריו. ולא יעבור בפתח אשה זונה, אפילו ברחוק ארבע אמות. והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוין ליהנות ממנה, כאלו נסתכל בבית התורף (פי´ ערוה) שלה. ואסור לשמוע קול ערוה או לראות שערה. והמתכוין לאחד מאלו הדברים, מכין אותו מכת מרדות. ואלו הדברים אסורים גם בחייבי לאוין.

סעיף ב: לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק, אחת פנויה ואחת אשת איש.

סעיף ג: מותר להסתכל בפנויה, לבדקה אם היא יפה שישאנה, בין שהיא בתולה או בעולה, ולא עוד אלא שראוי לעשות כן. אבל לא יסתכל בה דרך זנות, ועל זה נאמר: ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה. (איוב לא, א).

סעיף ד: מותר לאדם להביט באשתו, אף על פי שהיא נדה והיא ערוה לו; אף על פי שיש לו הנאה בראייתה, הואיל והיא מותרת לאחר זמן אינו בא בזה לידי מכשול. אבל לא ישחק ולא יקל ראש עמה.

סעיף ה: אסור להשתמש באשה כלל, בין גדולה בין קטנה, בין שפחה בין משוחררת, שמא יבא לידי הרהור עבירה. באיזה שמוש אמרו, ברחיצת פניו ידיו ורגליו, אפילו ליצוק לו מים לרחוץ פניו ידיו ורגליו אפילו אינה נוגעת בו, והצעת המטה בפניו, ומזיגת הכוס. הגה: וי"א דהוא הדין באכילה עמה בקערה נמי אסור בכל ערוה כמו באשתו נדה (בנימין זאב סימן קמ"ג). ויש מקילין בכל אלה, דלא אסרו דברים של חבה רק באשתו נדה (רשב"א אלף קמ"ח /קפ"ח/). וי"א דכל זה אינו אסור רק במקום ייחוד, אבל במקום שרוב בני אדם מצויים כגון במרחץ, מותר לרחוץ מעובדות כוכבים שפחות, וכן נוהגים (מרדכי פ´ אף על פי בשם הר"ש בר ברוך). וי"א דכל שאינו עושה דרך חבה, רק כוונתו לשם שמים, מותר. לכן נהגו להקל בדברים אלו (תוספות סוף קדושין). י"א דאין לנהוג אפילו עם אשתו בדברים של חבה, כגון לעיין ברישיה אם יש לו כינים, בפני אחרים (נ"י פרק חזקת הבתים).

סעיף ו: אין שואלים בשלום אשה כלל, אפילו ע"י שליח, ואפי´ ע"י בעלה אסור לשלוח לה דברי שלומים. אבל מותר לשאול לבעלה איך שלומה.

הרב עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר או"ח ח"ו סי´ י"ג

וע´ בס´ דרך פקודיך (מל"ת לה) שהעיר על מה שאין נזהרים כ"כ במה שציוו חז"ל אל תרבה שיחה עם האשה, ובעירובין (נג סע"ב) כששאל ר´ יוסי הגלילי לברוריה באיזו דרך נלך ללוד, ענתה לו: גלילי שוטה, לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה, היל"ל באיזו ללוד. ולא מצינו לת"ח יראי ה´ שישקלו בפלס דבריהם שלא להרבות שיחה עם האשה, ונ"ל עפמ"ש הלבוש שבזה"ז שהנשים מורגלות בינינו, אין כאן הרהורי עבירה כ"כ, דדמיין באפן כי קאקי חיורי וכו´. וה"נ לענין זה, ודוקא בזמנם שלא היו רואים אשה בחוץ שכל כבודה בת מלך פנימה, ובראיית אשה מיד באים לידי הרהור במחשבה שבלב, משא"כ עתה שהנשים עוסקות במשא ומתן, ומורגלות בינינו, ואין האדם מתפעל בראייתן ובשיחתן לבוא לידי הרהור, ומ"ש באשתו אמרו הוא משום גזירה וגדר לנשים אחרות, משא"כ בזה"ז. עכת"ד.