שאלה
יש מושג השוזר את מגילת אסתר מהתחלתה ועד סופה והוא [הספר]. כבר בהתחלת המגילה אחשוורוש שולח ספרים אל כל מדינות מלכותו ומאפשר "להיות כל איש שורר בביתו ומדבר בלשון עמו" (אסתר א, כב). אחר כך בתסבוכת של המגילה בפרק ג' נשלחים הרצים להפיץ את פתשגן הכתב המורה על השמדת היהודים. והשיא הוא בליל נדידת שנתו של המלך כשקוראים לפניו בספר הזיכרונות "וימצא כתוב" (ו, ב) וקריאה זו גורמת להרכיב את מרדכי בחצר העיר. גם ביטול גזרתו של המן נעשית גם באמצעות ספרים, מרדכי ואסתר שולחים לכל מדינות המלך אישור ליהודים להילחם ולעמוד על נפשם. אפילו כשמגיעה הישועה עניין הספרים לא פוסק ומרדכי ואסתר כותבים בספר "לקיים את דברי הפורים האלה" (ט, לא). כל האירועים החשובים במגילה סובבים סביב ספר.
אם נחשוב רגע נגלה שאין לנו חג אחד בשנה שהמצווה העיקרית היא לקרוא בספר, מלבד פורים. קריאת מגילה היא המצווה העיקרית של היום. בקריאת התורה של פורים בבוקר נקרא בפרשת בשלח על מלחמת עמלק, וגם שם ה' מצווה את משה לכתוב בספר את מחיית עמלק. אם נצרף את שבת זכור לעניין נראה שהיא השבת היחידה שאנחנו מצווים בה מהתורה לקרוא מספר תורה ממשי. אפשר לומר כשאנחנו עסוקים עם עמלק אנחנו עסוקים עם ספרים, או במילים אחרות, נגד עמלק אנחנו נלחמים באמצעות ספר.
מהו הספר הזה?
ספר הוא סיפור. אנחנו צריכים להתרגל שההיסטוריה כולה היא ספר אחד גדול. לספר יש סופר, המתכנן את האירועים ואת ההתרחשות, שבה יש התחלה, אמצע וסוף. יש סיפור שנרקם. יש דבר השוזר את כל הפרטים. צריך להתרגל לראות את ההיסטוריה כספר מסודר ועקבי. זוהי עצם המלחמה עם עמלק.
בעיניים של עמלק אין כאן סיפור כי אין פה סופר. יש כל מיני אירועים שקורים, אירוע ביטחוני, מדיני, חברתי. "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו" (ישעיהו מג, כא) באנו לעולם כעם לספר סיפור. סיפור שאומר שיש מכנה משותף בין האירועים שקורים, הם הולכים למקום מסוים ואינם קורים בטעות.
את ההבדל בין ישראל לעמלק רואים גם בדמויות המרכזיות של המגילה. המן במקצועו היה סָפָּר, הוא היה עסוק בגזירת שערות של אנשים, בניתוקן מהראש ומאחת לשנייה. ואילו מרדכי היה סופר, הוא היה עסוק בחיבור המאורעות.
ניצחוננו על עמלק הוא [להקשיב בכל שנה לסיפור ששם ה' אינו מופיע בו ולדעת שיש בו עלילה וסופר.] לא רק שיש סופר, יש פה ספר שנקרא ספר החיים. מצד א
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו