שאלה
אם הייתי צריך לקבוע את סדר ט"ו בשבט, הייתי קובע אותו לכאורה באביב, בקיץ, שאז יש את הפירות העסיסיים והטובים! אני חושב שגם אתם... נכון? אז למה קבעו חז"ל דווקא את טו בשבט בשיא החורף? קר, גשום, אין כ"כ מבחר של פירות, רק פירות יבשים... העצים לא פורחים, יש נשירה רצינית, יש מין קדרות כזאת אפורה בנפש..., התכנסות כזאת, שמש פז לא זורחת, והשקדייה לא ממש פורחת.
טו בשבט- חג האמונה
לכאורה הייתי מתייאש, נגמרה הפריחה לא יהיו עוד פירות הכול אפור ומייאש, אבל זה נראה כך מבחוץ, מתוך כל החושך, בפנים, במעמקי רגבי האדמה, נצברים כוחות מחודשים, כוחות שמגיעים כדי לחדש את הצמיחה, אנחנו לא רואים בפועל את הכוח הזה אבל אנחנו יודעים שהוא קיים וזה כוח האמונה, כוח כזה שאנחנו מאמינים שהוא קיים, כוח שנותן לנו תקווה לצמוח, כוח שנותן לנו תקווה שבסוף הכול יגדל ויפרח, כל התהליך האפרורי הוא רק זמני, כל הריקבון של הזרע הוא מביא לידי צמיחה,, כל רע הוא מביא לידי טוב, תשאל כל אחד בשוק - מה יהיה? הוא יגיד: יהיה טוב! מאיפה לו שיהיה טוב? אולי יהיה רע? אלא הוא יודע את זה מכוח האמונה שקיימת בו שגם מה שנראה כעת לא טוב, הוא מביא לידי טוב בסופו של דבר גם אם אנחנו לא מבינים את זה.
סדר זרעים הוא גם נקרא אמונה, שמאמין בחי העולמים וזרע, כך אומרים חז"ל, וזה מדיוק להפליא, כשגנן זורע ונוטע, הוא לא יודע מה יהיה גורלו של הזרע, הוא זורע ומשקה ומזבל ועושה כל מיני מלאכות, שבהם הוא מטפח את אותו זרע, אבל הוא לא יודע אם יגדל, הוא מאמין בבורא עולם שלא ישיבו ריקם.
כך גם אנחנו בחיים, בעבודת ה', בחינוך, בכל דבר ודבר, אנחנו מאמינים ועושים את מה שצריך לעשות, ובורא עולם מכוון את כל הדברים לטובה.
בט"ו בשבט אנחנו מעצימים את האמונה שלנו בבורא עולם גם אם רע וגם אם נראה חשוך, זו רק הדרך לצמיחה!
ט"ו בשבט שמח לכולם!
חן וחברים מקשיבים
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו