מניין האיסור לקלל

לשואל שלום
אשריך שזכית. משימה חשובה.
להלן מקורות בנושא אסור לקלל:
מהתורה:
א. ה´ מבטיח לאברהם ולזרעו: "וַֽאֲבָֽרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר" (בראשית פרק יב). מכאן שהמקלל יהודי נקרא ארור.
ב. שמות פרק כא: "מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָֽת". הדברים ברורים. ושוב בספר ויקרא פרק כ: "אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יְקַלֵּל אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ מוֹת יוּמָת אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל דָּמָיו בּֽוֹ".
ג. שמות פרק כב: "אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹֽר". כאשר הכוונה במילה "אלהים" היא ´דיין´. ורש"י לומד מכאן [לכל אדם] שהרי כתוב ´בעמך´.
ד. ויקרא פרק יט: "לֹֽא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ". רמב"ן לומד מכאן לכל אדם בישראל. החל מחרש ועד נשיא.
מהתלמוד:
א. גמרא תמורה דף ג עמוד ב: המקלל בפני חבירו עובר בזה גם משום האיסור החמור של ‘אונאת דברים’, וכן עובר בזה על מצוות עשה של ‘ואהבת לרעך כמוך’.
ב. פירוש התוספות במסכת סנהדרין דף סו עמוד ב דיבור המתחיל ´מאי´.
מההלכה:
א. בספר שולחן ערוך חלק חושן משפט סימן כז כתוב שיש איסור מן התורה לקלל כל אדם בשם השם. ואם קילל בלא שם השם – יש איסור מדברי חכמים.
ב. הטעם שאסרה התורה לקלל- לא רק מחמת המקולל ששומע ומצטער, אלא גם שהתורה הקפידה שלא יקלל אדם את חבירו, וירגיל נפשו לכעוס ולנקום.
טעם נוסף- בגלל שאמרו חז”ל שברית כרותה לשפתים.
ועוד- לעולם ירגיל אדם את לשונו לדבר בצורה נקיה.
מקורות נוספים: רמב”ם ספר המצוות שיז | ספר החינוך מצוה רלא.
ממליץ לך לעיין עוד באתר עולמות, בכתובת: http://olamot.net/node/1844.
זאת התשובה בתחום ההלכתי.
ולתשובה בתחום הנפשי, ראה:
https://www.kipa.co.il/ask/show/60656