איך התחילו חילונים

לשואל שלום
שאלה רחבה מאוד שאלת. הייתי שמח לענות בהרחבה. אך כבר אמרו קדמונים: מה שהלב חושק הזמן עושק.
אני מניח ששאלתך מופנית כלפי החילון ביהדות.
ראשית אבהיר נקודה חשובה: [לא הייתה אף נקודת זמן בהיסטוריה בה "כולם" שמרו תורה ומצוות].
לאורך כל הדורות היו יהודים ששמרו יותר, כאלה ששמרו פחות, בדרגות שונות.
נכון הדבר שהחל במאה השמונה-עשרה התרחשה עזיבה מאסיבית של קיום התורה והמצוות, הסיבות לכך רבות. (מומלץ לעיין בויקיפדיה, ערך "חילון", פסקה "רקע היסטורי", פסקת משנה "גורמים לתהליך החילון בעת החדשה").
בכל מקרה, [גם כשיהודים שמרו פחות מצוות הם נשארו בתוך החברה היהודית וחלק מהקהילה]. היהודי שאינו שומר תורה ומצוות לא חש צורך להגדיר את עצמו כשונה. הוא יהודי, פשוט לא שומר מצוות. כמו שיהודי ג´ינג´י לא נצרך להגדרה מיוחד.
עם עלית תנועת ההשכלה, התרחשה (בעיקר באירופה) חלוקה לזרמים, הגדרות ומחנות. אלו נקראו "אורתודוקסים", שניים "רפורמיסטיים" וכו´. כך מצאו את עצמם היהודים שאינם שומרים מצוות מודרים מכל קהילה ובנו אידיאולוגיה משלהם, מחנה חדש ונפרד.
בדורנו אנחנו זוכים לשוב ולהתקרב. יותר חילונים ודתיים כבר לא מרגישים שייכים לשתי מחנות אלא למחנה יהודי אחד גדול. וזאת האמת.
בשולי הדברים אזכיר שמקור המילה "חילוני" הוא בתרגום אונקלוס למילה "זר" בהקשר של אדם שאינו כהן – חילוני. אם כך, אז גם אני חילוני. שימוש במילה זו כדי לתאר אדם שאינו שומר מצוות – הוא כשלעצמו מפריד ומפלג. הבחירה במילה הזאת מצהירה: [אם אתה לא שומר מצוות אתה זר]. כמו שישראל הוא זר לכהונה, כך אתה זר למצוות. זו כמובן שטות גמורה.
מכאן המלצתי היא להשתדל למעט בשימוש במילה זו, ולהחליפה בהגדרות קצת יותר ארוכות אבל הרבה יותר מקרבות – שאינו שומר מצוות, או – ללא כיפה וכו´ וכו´.
אסיים בתפילה שיקוימו בנו דברי הנביא ישעיה: "וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת ה´ כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם נְאֻם ה´ כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר עוֹד"
אמן.