בשמחה תמיד?

לק"י

שלום לך!
השאלה שלך היא מדהימה כי זה באמת אתגר לא פשוט - הרי כולנו רוצים להיות אופטימיים אבל לא פעם יש זמן שאין אופטימיות (זה אם נסתכל על זה בצורה יותר רחבה).
אין ספק שאדם צריך לקבל את מה´ עושה, האם בשמחה?
זו כבר שאלה אחרת.
כולנו יודעים לדקלם ולשיר "מצווה גדולה להיות בשמחה".
השאלה מה המקור?
המקור הוא לא בתורה, ולא שאני מזלזל במקור, צריך להפנים את זה.
זו אמירה שמגיעה מהכיוון חסידי (ברסלב, אם להיות מדויק).
מה כן קיים כמקור חז"לי?
הלכות שרלוונטים לאבלים.
מה זה אומר?
יש זמן של אבלות ושל עצב שדוקוא בה להתמודד עם העצב והרוע שהוא חווה.
צריך כמובן בצורה מדודה מאוד ולצאת מזה בשלבים.
זה המסר של שלבי האבלות.
אז לא, לא צריך להכחיש את הרע, לא צריך להכחיש את העצב אבל כן צריך לדעת מה הגבול.
אז מה עם האמירה שתמיד צריך להיות בשמחה?
אפשר להבין את זה בכמה מובנים.
1. מצב התחלתי - המצב ההתחלתי שלנו הוא השמחה. לכן, גם בחודש מנחם-אב, שהוא חודש שיש בו אבלות לאומית, חז"ל אמרו רק "ממעטין בשמחה" (מה שאומר שהוא אולי קים מתחת, אבל זה כבר נושא אחר).
2. ייחול - מייחלים להיות בשמחה תמיד ופועלים להשיג את זה. האם תמיד נגיע לכך? לא, כי יש זמנים קשים, אבל בהחלט רוצים ליצור את זה.
3. כפשוטו - כן, תמיד להיות בשמחה. השאלה אם השמחה שאליו התכוון רב נחמן הוא מה שאנחנו מבינים? האם השמחה זה תמיד לחייך ולהיות מאושר או לקבל את המציאות?
אני לא אומר שזה כוונת רב נחמן, אבל זה יכול להיות הבנה חשובה בשבילנו.

יש עוד הבנות, אבל אצטט לך את המקור (ערוך מעט) ואתן לך, אחרי שקראת את התשובה, לבחון את זה בעצמך:
"מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד וּלְהִתְגַּבֵּר לְהַרְחִיק הָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחרָה בְּכָל כּחוֹ... וְהַכְּלָל שֶׁצָּרִיךְ לְהַתְגַּבֵּר מְאד בְּכָל הַכּחוֹת לִהְיוֹת אַךְ שָׂמֵחַ תָּמִיד. כִּי טֶבַע הָאָדָם לִמְשׁךְ עַצְמוֹ לְמָרָה שְׁחרָה וְעַצְבוּת מֵחֲמַת פִּגְעֵי וּמִקְרֵי הַזְּמַן וְכָל אָדָם מָלֵא יִסּוּרִים עַל כֵּן צָרִיךְ לְהַכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכחַ גָּדוֹל לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד" (ליקוטי מוהר"ן תניינא, תורה כ"ד).

מקווה שזה עזר, ואם יש שאלות אפשר תמיד לפנות אלינו.
נתנאל
netanelweil@gmail.com