שאלה
שלום. זה זמן רב שמטרידות אותי שאלות קיומיות שלא נותנות לי מנוח. מתוך אי הצלחה לענות בעצמי על השאלות הללו, פשוט חסמתי את עצמי, אטמתי את עצמי ולצערי התרחקתי מאוד אמונית מהקדוש ברוך הוא. כבר קשה לי לדבר אליו (כמו שהייתי עושה בכל יום פעם), אני אפילו לא רואה טעם בלבקש ממנו דברים כי למה שיענה לתפילות שלי אם אני ככ רחוקה ממנו?
אני מרגישה שאין תכלית לעולם. אין משמעות. דבר שסותר בערך את האמונה. במקום לחפש תשובות אצל השם, אני מחפשת עזרה רק אצל בני אדם.
אני רוצה להתקרב אליו! אני רוצה להאמין שזה המענה לכל הבעיות שלי, הקירבה אליו! אבל כל כך קשה לי להתקרב אליו כשאני ממשיכה להאמין שאין תכלית לעולם הזה. אני לא מצליחה למצוא משמעותת. למה לקום בבוקר?? בשביל לקיים מצוות? אני לא מצליחה לקבל את זה! אני לא מרגישה שאני יכולה לממש את האידאל הזה של קירבה להשם. אני כל כך טעונה. אני כל כך צריכה עזרה! איך עושים את זה?!
תשובה
שלום
את צריכה חברותא עם אשה יראת שמים שיש בה הבנה עמוקה של האמונה, תלמדו יחד כמה חודשים את יסודות אמונת ישראל. הכרה שטחית אכן גורמת לעצבות. הכרת עומק גורמת לשמחה וסיפוק.
תשובה כתובה כאן לא תסייע לכך כפי הצורך.
בהצלחה