שאלה
בחדר החשוך בליל השבת הקרירה ישבו קבוצת נערים ופניהם הביעו מבט רציני.
הם היו קבוצה שרצו באמת לחולל [שינוי]. הם ראו את המצב, את החושך ששורר, והחליטו שצריכים לעשות משהו. הם ישבו ביחד בחדר, נחושים למצוא את הפתרון לבעיה.
"אני חושב שצריכים לעשות איזה סוג של [מחאה חברתית]" אמר אחד. "כן, תקראו לזה [שיימינג], אין לי בעיה עם שיימינג. מה החושך הזה חושב לו! נעלה [פוסט] עם תמונות של הנזק המחריד שהוא גורם, אלפי אנשים ישתפו את הפוסט. החושך יבין שהוא לא יכול להמשיך לעשות מה שהוא רוצה!"
היו הנהונים סביב לשולחן – אי-אפשר היה לראות אותם בגלל החושך, אבל אפשר היה [לחוש] את ההסכמה בין המשתתפים.
"לדעתי אנחנו צריכים לעשות משהו קצת שונה" אמרה מישהי אחרת. "נקים [קרן מיוחדת], הקרן למלחמה בחושך בע"מ, שתגייס תורמים מהארץ ומחו"ל. הקרן הזו [תעסוק בשינוי המודעות] של האנשים. כי אנשים פשוט לא שמים לב עד כמה זה מזיק לכולנו! נשלח [חומרי הסברה] למורים מגילאי יסודי ועד לתיכון, נערוך [סרטוני הסבר]ה באנימציה ונצא לקמפיין של [מודעות רחוב]".
שוב ניתן היה לחוש כי המשתתפים מסכימים. כי לבעיה כזו גדולה, חייבים למצוא פתרון ענק, גרנדיוזי!
רק אחד מהמשתתפים ישב בצד בשקט. קראו לו [אור]. הוא לא אמר כלום, הוא לא השתתף בדיון ואפילו לא הנהן בראשו. הוא חיכה שכולם יסיימו לדבר.
ואז, הוא הוציא [גפרור קטן], הצית אותו ו[הדליק נר]. ו....
החושך פשוט [נעלם]!!!
"[כל אחד הוא אור קטן - וכולנו אור איתן]"!!!
שבת שלום וחג חנוכה שמח!
חברים מקשיבים
[ערוך מתוך מאמר הרב מנדי קמינקר]