"אלוקי הדברים הקטנים" (ולא רק..) - דבר תורה לפרשת "וישלח"

שאלה

שלום לכולם!

אז אחרי שבוע סוער שעברנו, ואחרי שיצאנו ב"אורות" משבוע שעבר:),

השבת יש הזדמנות להתמקד בדבר מיוחד- נראה לפעמים לכאורה שהדברים הגדולים הם אלה ורק אלה המנהלים את מציאות חיינו, אירועים גדולים ובלתי נשכחים, פרויקטים שהקמנו, הפגנה כזו או אחרת שהיינו בה או להבדיל איזו הופעה בלתי נשכחת.

האמנם?

בפרשת השבוע שלנו, פרשת וישלח, יעקב אבינו נערך לקראת המפגש עם אחיו התאום עשו. הכנות שמלוות בחששות גדולים, תפילה ובמובן מסויים גם הכנה למלחמה במידת הצורך.

לקראת שלבי הסיום של ההכנה נאמר "וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא, וַיִּקַּח אֶת-שְׁתֵּי נָשָׁיו ..וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת-הַנָּחַל. וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ"

כלום לא נשאר מאחור, הנשים-השפחות-הילדים-הציוד: הכל כולל הכל עובר את מעבר היבוק.

אלא שפתאום מופיע פסוק תמוה-"וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ; וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר."

איך נשאר אבא יעקב לבד? הרי הכל כולל עבר איתו את מעבר היבוק?

רש"י במקום מסביר- "שכח פכים קטנים וחזר עליהם "

במילים אחרות, יעקב אבינו שכח מהעבר השני של נחל היבוק כמה פכים (אפרופו נס פך השמן ומעניין לחשוב על הקשר בין השניים...), וחוזר לקחת אותם.

במבט גבוה על המעשה הזה- אנו יודעים שבדיעבד החזרה הזו, היא זו שגרמה למאבקו של יעקב, מאבק שהוליד את שמו החדש- מהותו החדשה- "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל".

אז מה לנו ולכך?

אני חושבת שאבא יעקב מעביר לנו כאן מסר חשוב, יש חשיבות גדולה לדברים הגדולים וללא ספק הם לוקחים חלק משמעותי בבנייה שלנו, אבל אסור לנו להתבלבל ולפסוח מעל הדברים הקטנים, לתת חשיבות לכל דבר קטן שחולף על פנינו- ואם אבא יעקב נתן חשיבות לפך קטן, דבר דומם, קל וחומר לתת יחס ומשמעות לבני האדם המופיעים בחיינו.

לא להשאיר אף אחד מאחור.

באופן שכזה כל יום שעובר, הוא יום משמעותי בפני עצמו, ומצטרף לשרשרת של חיים מלאי משמעות וחשיבות.

ואולי, אולי לא רק להסתפק בלתת חשיבות, אלא גם לדעת להגיד על זה תודה.

כתבה על זה באופן נפלא לאה גולדברג-

למדני אלוקי

ברך והתפלל

על סוד עלה קמל

על נוגה פרי בשל

על החירות הזאת

לנשום לחוש לראות

לדעת לייחל להיכשל

למד את שפתותי

ברכה ושיר הלל

בהתחדש זמנך

עם בוקר ועם ליל

תשובה