שאלה
[לרפואת טוני בת מיכל]
"נפלא!" אמר לעצמו [הרב יוסף יצחק מלובביץ'] בשעה שקרא את פירוש רש"י על המסכת, "ממש חידוש!".
[פופ, פופ, פופ]! נשמעו דפיקות בדלת חדר הלימוד. "יבוא!" קרא הרב.
אל החדר נכנס איש צעיר וכולו הביע עצב "כבוד הרב," החל הצעיר, "אני מבקש עצה והדרכה". "אני מקשיב" חייך הרב.
"איני יודע איך למלא את תפקידי בצורה נכונה," אמר הצעיר, "אם אעיר לאנשים – הם יברחו מבית הכנסת ולא יבואו עוד, ואם לא אעיר – אני אתרשל בתפקידי...".
השיב הרב: באירופה היו פעם בתי מרחץ שבהם סאונה (=מרחץ אדים) מיוחדת שהייתה בנויה מדרגות-מדרגות. ככל שהמדרגה הייתה גבוהה יותר – כך הטמפרטורה גבוהה יותר.
במדרגה הגבוהה ביותר עמד הבלן (=אחראי בית המרחץ) [והכה באנשים על הגב] בעזרת מטאטא מיוחד.
משום מה – אנשים [ביקשו 'עוד! עוד!']
תאר לעצמך שהבלן היה פוגש אותם [ברחוב] ומכה אותם – האם הוא היה מקבל בחזרה [את אותו היחס] כמו בסאונה?!".
"[וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב, אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם; וַיֹּאמְרוּ, מֵחָרָן אֲנָחְנוּ. וַיֹּאמֶר לָהֶם, הַיְדַעְתֶּם אֶת-לָבָן בֶּן-נָחוֹר; וַיֹּאמְרוּ, יָדָעְנוּ. ויֹּאמֶר לָהֶם, הֲשָׁלוֹם לוֹ; וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם*וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ, בָּאָה עִם-הַצֹּאן. וַיֹּאמֶר, הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל*לֹא-עֵת, הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה; הַשְׁקוּ הַצֹּאן, וּלְכוּ רְעו]" (בראשית, פרק כ"ט פסוקים ד' – ז').
בפרשת השבוע – פרשת "[ויצא]" אנו קוראים על הגעתו של יעקב אבינו לחרן. ליד באר המים הוא פוגש קבוצת רועי צאן שעומדים ליד הבאר ונהנים מהפסקה מהעבודה.
ההפסקה גדולה מדי לטעמו של יעקב והוא שואל אותם (במילים שלנו):
"אתם מועלים בתפקיד שלכם! עוד לא נגמר היום – אז מה הסיבה שאתם מבזבזים את הזמן?".
זאת סיטואציה מוזרה: [זר] מגיע לעיר [ומיד] נוזף בתושבים., סביר שלא יקבלו את דבריו, יצעקו עליו ואפילו יגרשו אותו.
אך הרועים מתנהגים אחרת – הם מתרצים את יעקב ועונים לו יפה את הסיבה.
מדוע? נמשיך את הסיפור בו פתחנו:
אמר הרב יוסף יצחק מלובביץ' לתלמיד: "כך גם אתה. אם אתה רוצה להעיר למישהו – תחילה עליך [לרומם ולחמם] אותו, ואז מובטח לך שדבריך [היוצאים מן הלב] ייכנסו לליבו בברכה".
מכיוון שיעקב אבינו [פותח את דבריו במילת הקסם "אחיי]" – הוא גורם להם להרגיש שהוא שואל מתוך התעניינות ודאגה
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו