עבודה ומשפחה

שאלה

בס"ד,

שלום לכבוד הרב,

אנחנו נשואים ב"ה 5 שנים והורים לני ילדים מקסימים 4, 1.

אנו בעלי תשובה ובחרנו להתגורר בקרבת ישיבת הסדר.

בעלי עובד כמהנדס וקובע עיתים, אני עובדת כגננת של הגרעין התורני מזה 3 שנים. אני בעלת תארים בנה"ס ומשפטים אך בחרתי לעשות הסבה מתוך אהבה ותחושת שליחות.

הגן ממוקם בשכונת מצוקה. 2/3 מהילדים הם ילדי גרעין ו1/3 מהשכונה. ישנם ילדים הזקוקים לתיווך ועזרה בדברים הבסיסיים ביותר כמו היגיינה.

מצב המשמעת של יכ5 מילדי הגן הוא לא טוב ואין שיתוף והבנה מהבית. אני בחורה עדינה מטבעי אינני צועקת ומענישה ומאמינה שחינוך טוב מגיע מדוגמא אישית ומחיזוקים ואמונה בכוחות הילד.

המדריכות ונמפקחת חושבות שאינני "משתלטת על הגן" השנה. מאוד כי אינני קשוחה מספיק.

אני אינני מאמינה בדרך החינוכית של עונשים וצעקות, בחרתי במקצוע מתוך אהבה ושליחות, בשנתיים הקודמות קצרתי מחמאות.

מלבד זאת, העבודה שוחקת מאוד אני מגיעה הביתה מאופסת כוחות. כשאני או ילדיי חולים אין ממלאות מקום. בלילות אני עובדת מוציאה חומרים, ממלאת טפסים.

אני מרגישה שהמקצוע השתלט לי על הבית. אני אינני צעירה(31) ובע"ה אנו רוצים להקים בית של תורה עם הרבהה ילדים אי"ה.

אני מרגישה לחץ ומתח נפשי כל הזמן. אינני יודעת מה ואיך לבחור.

בעלי מאוד תומך בי בכל דרך שאבחר (זכיתי ב"ה).

אני רוצה להשקיע בבית ובילדיי ולהוות מקום צמיחה לבית ובמקום זה אני מוצאת את עצמי טרודה ועם לחץ ומתח.

ישנה אפשרות להיות גננת משלימה, אבל רק בשנה"ל הבאה. אני מרגישה שאני באפיסת כוחות. לא יודעת איך אסיים את השנה.

מה גם שהגישה שלי בדבר דוגמא אישית וחיזוקים חיוביים אינה מתאימה למערכת. האמנם?!

מה אני מפספסת?

תודה לרב שקרא והקדיש מזמנו

אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו

תשובה