סדרות

שלום וברכה

כבני אדם - אנחנו בנויים כפירמידה. זהו היסוד הגדול שאתו פתח הרמב"ם את חיבורו הקצר והמשמעותי כל כך – שמונה פרקים, שמהווה מבוא למסכת אבות. הוא לימד שהבסיס שיש לנו הוא גופני, ומעל לבסיס זה יש את הרגשות, ומעל לכך את המחשבות, ומעל לכך את ייחודיות הנשמה האלוהית וכליה, עד לפיסגה המיוחדת של האדם.
אלה המקומות שיכולים להביא אותנו למרומי גבהים. גם הגוף שותף בהתעלות המתמדת (שימי לב, לדוגמה, רק כמה הלכות גופניות יש בתפילה עצמה: עמידה, כיוון, התרחקות מריח רע, איסור החזקת דבר ביח וכדו), אבל כמובן שככל שהחלקים גבוהים יותר – כך הם שותפים יותר בחיים המוסריים שלנו, בקדושה ובטהרה, ובפסגות שבני אדם מסוגלים להגיע לשם.
בכל מקום בו יש אור גדול – יש גם צללים גדולים, וחלקים עילאיים אלה באדם עלולים להיות גם מקור כישלונו. כשאנו ממלאים אותם בהבלים, כשאנו מזינים אותם בחלקים רעים של הקיום, כשאנו מטמאים אותו, כשאנו נסחפים אחרי הצללים האלה – אנחנו הורסים את מה שיש בנו. זה נכון לכל השחתת זמן, זה נכון לכל עיסוק לא מוסרי, וזה נכון גם כאשר אנחנו לוקחים את מקומה החיוני של התנועה המינית ומשחיתים אותה על ידי הצפת המחשבה, התודעה והדמיון בצללים של המיניות.
יישר כוח אפוא על המגמה של כוונותיך, והרבה חיזוק לביצור הצדדים העילאיים והגבוהים שבך. לא משנאת המין אנו מתרחקים מסדרות אלה, אלא דווקא מהרצון הכן לשמור על ייחודו ועל כל הפוטנציאל העצום שיש בו להתקשרות האמיתית שבין אדם לעצמו ובין איש לאשתו.

כל טוב והרבה הצלחה