שאלה
עברתי פרידה קשה ונעזרתי באמונה כדי להתגבר עליה ובאמת התגברתי ומאוד מאוד התחזקתי
מתחילה לחשוב שלא באמת התחזקתי אלא הפכתי לאובססביבית כי כל היום שלי סובב סביב אלוקים ואמונה כמעט בכל שיחה עם כל אדם אני תוקעת דברים על ההשקפה שלי עם אלוקים ואני אומרת בעזרת ה' וברוך ה עשרות פעמים יום , אין יום שאני לא מדברת בו על אלוקים ועל כמה אני אוהבת אותו ואני ממש מרגישה אובססיבית וזה מבאס אותי כי הייתי רוצה להאמין שאני פשוט נורא מתחזקת אבל למה אני חופרת על זה ככה? אולי אני פשוט פתחתי אובססיה?
אני כל הזמן קוראת על אמונה ואלוקים בכל מיני ספרים ואתרים וזה כבר בא על חשבון הלימודים שלי .. אני לא מפסיקה לחשוב על אלוקים והאמונה ומכניסה את זה לכל דבר בחיי
רואים למשל עכשיו אבא שלי כמעט נחנק וקמתי לעזור לו ואני חושבת על זה כסימן מאלוקים לכך שאני מדברת שטויות.
תכלס זה לא שרע לי אם זה , אני רק מפחדת שההתקרבות שלי לה' היא לא אמיתית וזה מבאס אותי.. איך אדע מה קורה איתי
אני חושבת שאם זה היה קורה לי סתם כך לא הייתי חושדת באובססביות אך אני יודעת בבירור שהחבר שלי ואני נפרדנו בעיקר כי זה הפסיק להיות בריא - הפכתי להיות אובססיבית כלפיו וכל היום שלי סבב סביבו - ולכן מאז שהתגברתי עליו אני מפחדת שהדת פשוט החליפה את המקום שלו ועכשיו עכל היום מדברת על דת והחיים שלי סובבים סביבה
ברור שזה עדיף בהרבה מאשר עליו אבל לא כך זה אמור להיות - אולי אני פשוט חייבת שיהיה לי משהו לקרקר סביבו ועכשיו שהוא כבר לא חלק מחיי אז הגדלתי את מקומה של האמונה ? איך אדע?
תשובה
בס"ד
שלום רב,
צריך לקחת ברצינות את הדברים שלך - נראה לי שיש לך מודעות רגשית גבוהה ואת אומרת דברים של טעם.
אני מציע לך לבדוק זאת אצל מי שמבין בדברים כאלה - אצל פסיכולוגית.
אם את נבהלת מההמלצה שלי - אין סיבה להיבהל מכך.
אדם שחש כאב שינים פונה לרופא שניים הוא יודע שכך מטפלים בשיניים. גם אם הטיפול יכאב - בסוף השיניים יהיו בריאות.
מי שחש סיבוך רגשי צריך לפנות למטפל רגשי ולדעת שהוא עושה את הצעד הנכון לשמירה ושיפור הנפש שלו. גם אם הטיפול יכאב בסוף הנפש שלו תהיה איתנה ויציבה.