שאלה
שלום. רציתי לדעת איך ומדוע הכשירו הרבנים את אכילת החלב (רצוי עם המקורות לתשובה). בויקרא ג׳, ט׳ ״וְהִקְרִיב מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים, אִשֶּׁה לַיהוָה- -חֶלְבּוֹ הָאַלְיָה תְמִימָה״, מכאן מבינים שהאליה (זנב החיה) נחשב ל״חלב״ (סוג מיוחד של שומן). מאוחר יותר כתוב בויקרא ז׳, כ״ג ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר כָּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ.״ מכאן לומדים שאכילת החלב אסור. אך ידוע ששומן האליה של הכבש משומש להכנת שווארמה ועוד מספר מאכלים שבעלי כשרות למהדירן. ולכן עולה השאלה למה ואיך הכשירו הרבנים את אכילת החלב? תודה רבה
תשובה
שלום וברכה,
בעיקרון חכמים ז"ל, בוודאי לא יתירו דבר שאסור מהתורה.
החלב האסור באכילה בימנו הוא החלב מהחלקים שהיו מוקרבים
על המזבח. לפיכך החלב האסור באכילה הוא רק החלב שבא משלוש
הבהמות: פרה, כבש ועז ואילו החלב משבע החיות הטהורות
ומעופות מותר באכילה. ושלושה חלבים הם שחייבים עליהם כרת
ואסורים בלבד באכילה: החלב שעל הקרב, ושעל הכליות, ושעל
הכסלים, אבל החלב שבאליה מותר באכילה.
ולבקשתך אני מוסיף את מקור דבריי, כפי שמובא ברמב"ם הלכות
מאכלות אסורות פרק ז' הלכה ה': "שלשה חלבים הן שחייבין
עליהן כרת: חלב שעל הקרב ושעל שתי הכליות ושעל הכסלים
אבל האליה מותרת באכילה. לא נקראת חלב אלא לענין קרבן בלבד
כמו שנקראו חלבים כליות ויותרת הכבד לענין קרבן כמו שאתה
אומר חלב הארץ וחלב כליות חטה שהוא טובם ולפי שמרימין
דברים אלו מן הקרבן לשריפה לשם, נקראו חלב שאין שם דבר
טוב אלא המורם לשם, ולכך נאמר בתרומת מעשר בהרימכם את
חלבו ממנו" (ע"כ)
ברכה והצלחה